סייען שהואשם בשב"ח ערער ונשלח לכלא

אחמד צביח, הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים על גזר דינו של בית משפט השלום בעיר, שהטיל עליו עונש של 3 חודשי מאסר בפועל, תוך הפעלה בחופף ובמצטבר של שני מאסרים מותנים בני שלושה חודשים, כך שנגזר עליו למעשה מאסר בפועל בן חמישה חודשים ומאסר על תנאי, לאחר שהורשע על סמך הודאתו בעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל. צביח שהה בישראל ללא היתר כדין, ונעצר בתאריך 21.2.05 באזור השער החדש בעיר העתיקה בירושלים.

סייע לרשויות הביטחון הישראלי

בכתב הערעור טען, שהעונש שהושת עליו חמור בהתייחס לנסיבותיו האישיות, ובהתחשב בכך שבמשך שנים סייע, יחד עם אביו, לרשויות הביטחון הישראלי. לטענתו, לאחר שאביו נחשף ונחקר, הוציאה נגדו הרשות הפלשתינית גזר דין מוות ובנוסף, אשתו ובנו היחיד עברו לירדן, ובתביעת גירושין פירטה האישה את פועלו אל מול הרשויות הישראליות, וחשפה אותו מול הגורמים הירדניים. "אין באפשרותי אף אם הייתי רוצה לעבור לירדן ולמעשה, אין לי מקום אחר בטוח לשהות בו מלבד מדינת ישראל".

צביח הודה שלחובתו הרשעות קודמות, אך לדבריו, הן מצטמצמות לעבירה של שהייה בלתי חוקית - דבר המצביע על חוסר מסוכנותו, ומחזק את הטענה שאין בפניו אפשרויות אחרות מלבד שהייה בישראל.

המדינה השיבה שצביח, הוא עבריין מועד של שהייה בלתי חוקית, ואינו עושה די להסדיר את ענייניו. "המערער הגיש בקשה לוועדת המאוימים, אך חתם על ויתור וחזר בו מהבקשה. כמו-כן לא הציג בבית המשפט שום מסמך שהגיש לוועדת המאוימים. אם אדם מקבל תשובה שלילית מהוועדה - אסור לו לשהות בישראל. למערער ניתנו הזדמנויות מספר להסדיר את ענייניו, ולא בכדי נמשך הטיפול בתיק זה בבית משפט השלום מאז שנת 2005. משלא עשה כן, אין להיעתר לבקשתו להקלה בעונש, וממילא בנסיבותיו אין אפשרות להורות על ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות, ולפיכך יש לדחות את הערעור".

השופטים: המערער יכל לנהוג אחרת

השופטים חנה בן עמי, יעקב צבן ורפי כרמל דחו את הערעור. "מעצרו והרשעתו הראשונים של המערער בעניין שהייה בלתי חוקית החלו כבר בשנת 2001, קרי, לפני יותר משבע שנים. בזמן שעבר מאז היה עליו להסדיר את אפשרות שהייתו בדרכים מקובלות, ובתקופה זו הייתה לו יותר מאפשרות אחת לנקוט בצעדים המתבקשים, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בדאגה לחייו, לפי טענתו. המערער ממשיך להפר חוק לאורך השנים ובית משפט קמא נתן לו הזדמנויות נוספות להסדיר את ענייניו, אך אלה לא נוצלו. במסגרת ההליך הפלילי דן בית המשפט בהפרות חוק ובהשלכותיו לעניין העונש והוא אינו הזירה המתאימה להסדרת סטטוס של המתדיינים בפניו. בית משפט השלום פרט את מכלול שיקולי הענישה בעניינו של המערער ולא מצאנו בשיקולים אלה טעות או חריגה המצדיקים התערבות ערכאת הערעור", דברי השופטים.