טסה לחו"ל להתרמה וחזרה ארצה "צ'ילבה"

אליעזר שינפלד תבע את ענבל נעים בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 17,800 שקל, בגין סכסוך הקשור לאיסוף תרומות בחו"ל.

מכתב התביעה עלה ששינפלד, המרכז את קשרי החוץ במוסד חינוכי, "בית יעקב בית בינה", המנוהל על-ידי עמותה, נוהג לצאת לחוץ לארץ לצורך איסוף תרומות למוסד. בשנה שעברה הזמין שינפלד את נעים, על חשבונו, לשתי נסיעות לארצות הברית לצורך סיוע באיסוף תרומות, ומאחר שאינו דובר אנגלית, ולענבל ניסיון בתחום. לדבריו, ענבל ניצלה את הנסיעה לצורך גיוס כספים לבית תמחוי "עמודי השלום" אותו היא מנהלת, ומשכך, עליה להחזיר לו את הוצאות הנסיעה, שכר הטירחה ששילם לה ועוד.

איש נדל"ן או איש קשרי חוץ

בכתב ההגנה דחתה ענבל את טענותיו של שינפלד ולדבריה, בפגישה הראשונה ביניהם הציג עצמו כאיש נדל"ן ובעל קשרים עם אנשי עסקים גדולים בחו"ל. "התובע ביקש שאצטרף אליו לנסיעות לחו"ל כדי לסייע לו בתרגום. מאחר שיש לי ניסיון בגיוס כספים לבית תמחוי "עמודי השלום" בירושלים, המנוהל על ידי, הכרתי עוד קודם לכן תורמים פוטנציאלים ויצרתי עימם קשרים עבור התובע". ענבל הוסיפה שמימנה את מרבית ההוצאות באותן נסיעות ובניגוד להבטחותיו של שינפלד, היא לא התארחה בבתי מלון, ונאלצה להתארח אצל אנשים זרים ומכרים. "התובע מימן את כרטיסי הטיסה כחלק מההסכם בינינו שכלל גם התחייבות לשלם לי 4,000 דולר לחודש כשכר עבור שישה חודשים, ובפועל שולם לי 7,000 דולר".

עוד נטען שבהסכם בעל פה ביניהם נקבע, שתרומות שגוייסו בארצות הברית עבור בית התמחוי, נרשמו על שם עמותת "בית בינה", מאחר שלתורמים לעמותת "בית בינה" יש אפשרות לקבל פטור מתשלום מס הכנסה בישראל ובארצות הברית, ואילו לתורמים לבית התמחוי, ישנה אפשרות לקבל פטור מתשלום מס רק בארץ.

סתירות רבות בגרסאות התובע והנתבעת

בפסק הדין דחתה השופטת תמר בר-אשר צבן את התביעה, לאחר שקבעה ששינפלד לא הרים את הנטל הנדרש להוכחת תביעתו. "השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים לא נתמכו באף מסמך, ובאף ראיה חיצונית מעבר לדברי התובע והנתבעת עצמם. המסמכים היחידים אשר הוגשו לבית המשפט הם המסמכים שעניינם כרטיסי הטיסה, אשר צורפו לתביעה, וכן המחאה על שם עמותת "עמודי השלום" שצילום ממנה הוגש על-ידי התובע, אך אין בהמחאה זו כשלעצמה כדי להוכיח דבר מהשאלות השנויות במחלוקת", אמרה השופטת.

"אין ספק כי תמוה מאוד שהסכמי העסקה, אשר לכאורה נערכו בין התובע לנתבעת, ואשר במסגרתם לטענת התובע שולמו לתובעת סכומים רבים, לא נעשו בכתב, ובדומה, אף לא הוצגה כל ראיה בדבר הסכומים אשר שולמו, או אשר אמורים היו להיות משולמים לנתבעת. שני הצדדים נשמעו אמינים ומשכנעים, אך הסתירות בין גרסאותיהם היו רבות באופן שלא איפשר להכריע מי מבין השניים צודק בטענותיו", דברי השופטת.