קנו בית עסק וגילו שאין לו רישיון

מיכה ארזואן ויניב ביטון תבעו את לירז אליהו בבית המשפט לתביעות קטנות בקריית גת לאחר שקנו ממנה עסק ללא רישיון. לטענתם, אליהו יצרה מצג שווא לפיו יש אישורים להפעלת העסק ועל סמך זאת קנו אותו. "מספר ימים לאחר מכן התברר שלמקום אין רישיון עסק, אין רישיון של משרד הבריאות והמבנה אינו חוקי מבחינה תכנונית". התובעים ביקשו לבטל את ההסכם ולהשיב את כספם.

בכתב ההגנה טענה אליהו שכבעלת "זכות אופציה" שניתנה לה בחוזה שכירות, ידעה שלמשכיר יש "בעיות ביורוקרטיות" והוא אמור להתמודד עם קנסות ואישורים לרישיון עסק. היא ביקשה לדחות את התביעה.

בדיון בפני השופט אלון אינפלד, הודתה אליהו שלא היה למקום רישיון עסק ושהיא ניסתה לקבל רישיון. "הייתי בתוך הליך. יש בעיות הנדסה במבנה". לדבריה, התובעים לא שאלו אותה על רישיון עסק, והיא לא ידעה שיש צו הריסה על המבנה ושמעה זאת מהם בדיון. אליהו הוסיפה שגם אם היה לה רישיון עסק, על הבעלים החדשים לקבל רישיון חדש.

בפסק הדין חייב השופט אינפלד את אליהו לשלם לתובעים, יחד ולחוד, סך של 25,000 שקל בתוספת הוצאות בסך של 500 שקל והסכומים ישולמו בתוך 30 יום. "לטעמי, אין צורך להכריע בין גרסאות הצדדים. שכן, אפילו לפי גרסתה של הנתבעת היא העלימה מהתובעים פרט חשוב אשר חובה היה עליה לגלותו - את העובדה כי ביקשה רישיון עסק וסורבה. חובת הגילוי במסגרת משא-ומתן לקראת כריתת חוזה נובע מסעיף 12 לחוק החוזים. ישנן נסיבות בהן חלה על צד חובה אקטיבית לגילוי. זאת, במיוחד אם יש פער משמעותי בידיעת הצדדים אודות פרטים מהותיים להתקשרות", אמר השופט.

"סיכומו של דבר, על-פי גירסתה של הנתבעת עצמה, היא לא קיימה את חובות הגילוי על-פי חובת תום הלב ובכך יצרה הטעיה שיש בה כדי להצדיק את ביטול החוזה והשבת מחיר הרכישה לקונים", סיכם השופט את חובת הנתבעת.

בנוגע לארזואן ולביטון אמר השופט כי "התובעים לא הוכיחו נזקים נוספים מעבר להשבה שדרשו, או הוצאות חריגות הנוגעות למשפט. אף אין מקום לפסוק כל סכום בגין ייעוץ משפטי במסגרת בית המשפט לתביעות קטנות. התוצאה היא שיש להורות על השבת סכום הקנייה, שאינו שנוי במחלוקת, למעט ערך הסחורה, אשר מהקשרם של דברים עולה כי נעשה בו שימוש, בערך של 1,500 שקל".