הישרדות 2: חבורה של לוזרים

החזרה של משה למשחק מעידה שיש דברים שלא משתנים: לא משנה מה משה יעשה, לוזר נשאר לוזר. הוא ניצח במשחקון שלו במשימת החסינות - אבל השבט שלו הפסיד. הוא היה הטוב ביותר במשימת החסינות האישית - אבל השרשרת נחתה על צווארו של איתי. הוא ניסה להפוך את הלוח על אריק - אבל גם אם הייתה זו הנחיה של ההפקה כדי להכניס קצת פלפל למועצת השבט, בסופו של דבר הוא כשל גם פה. לכן גם אם משה הוכיח שיש לו ידע כללי, שהוא חדור מוטיבציה, שהוא יודע להילחם ושהיו לא כיבושים מיניים לא מעטים בשנה האחרונה (לפחות לפי הביטחון העצמי שלו עם הבנות) - את הקללה לא הצליח להסיר מעליו. לא היה כאן מקרה שמעון פרס והנשיאות. לוזר נשאר לוזר.

העגום מכל הוא שלפחות פעם אחת הוא הפסיד למישהו לא פחות לוזר ממנו: איתי. איתי יכול לנסות בכל מאודו להראות שהוא יפה וחכם וחזק ומתוחכם. בסופו של דבר הוא האיש שעונד שרשראות חסינות שהרוויחו עבורו אחרים. או במלים אחרות: לוזר. וזה לא משנה שהוא לא רצה שאריק יעזור לו. זהו כנראה גורלו. ממש כמו משה, קללה מאגית רובצת על ראשו, כזו שאינו יכול לה. מה לעשות, חסר לו הקילר אינסטינקט. חוץ מזה, הוא גם העניק לנו את המשפט השני הכי מופלא שנאמר בפרק הזה: "היה חשוב לי להוכיח שאני לא רק כוח. יש גם מוח. הקלבסה עובדת. אני לא רק גוש בשר, יש לי גם רגשות". המוח מחסיר פעימה.

עוד מי שמותר להתאכזב ממנו בפרק הזה הוא גיא, האיש שהולך והופך בעל כורחו, ואולי מבלי שהוא בכלל שם לב לכך, למנהיג שבט קניבה - תפקיד שמייד מפקס עליך את הכוונות. הוא זה שהחליט בסופו של דבר להדיח את מיכל. החלטה נכונה - אבל מהסיבה הלא נכונה.

ולמה הדיח גיא את מיכל? כי היא לא סיפרה להם שהיא ניצחה בדו קרב באי הגלות, ולכן היא "שקרנית". כי באמת, מה אתה מצפה שהיא תגיד לכם? במקום להעריך את התחכום (הבסיסי למדי, אבל גם זה משהו בהתחשב במי שמסביב) של מיכל, ולחשוב איך הוא משתמש במצוקה שלה לטובתו, הוא העדיף אסטרטגיה ברמת הגנון. היא שקרנית!! לכן לא משחקים איתה יותר, סטופ כדור הארץ ברזל. ואת כל זה הוא למד מאיגור, שמתכבד לתרום את המשפט המופלא ביותר בפרק הזה: "אני מאוד מחובר לגרזנים, מצ'טות, כל הכלים האלה, ששייכים לתקופת הפחחות". אתם יודעים, זו שבין תקופת הזגגות לעידן הנגרות.

ככל שגיא מתפקד יותר כמנהיג השבט, כך הולך אריק ונעלם. מאז ערבוב השבטים, אריק נדבק לברית הבנים, כמו אורז שרוף לסיר. הוא אומנם עושה את הדבר הנכון אסטרטגית, אבל איפה זה ואיפה הנאומים חוצבי הלהבות של האיש שמושך כביכול בחוטים מאחורי הקלעים, אמן המריונטות, היד הנעלמה בכבודה ובעצמה? אם גיא ואיתי הם בובות על חוט, למה הם לא הדיחו את מירית, כמו שרצה אריק?

ואולי הגאון האסטרטגי נעלם כי הוא מעולם לא היה כזה. המהלך שלו נגד מירית לדוגמא, לא רק שגוי מהיסוד אלא גם עלול לעלות לו בהדחה אם יחזרו הקניבאים למועצת השבט. אריק רצה להדיח את מירית כי היא אהודה יותר ממיכל בקרב שבט בארו. אם שני הבנים הקשיבו לו, הם צריכים להדיח אותו בפעם הבאה. כי מה עדיף, להגיע עם אריק לאיחוד, או עם מישהי שיכולה לגרום לאיזה חבר שבט בארו לערוק מהשביעיה לטובת השלישיה?

אין מה להלין על לכתה של מיכל. מעבר לכך שהיא הייתה דמות טלוויזיונית בינונית, לא היה לה שום סיכוי לזכות במשחק. גם אם הייתה מגיעה לגמר, המושבעים לא היו מצביעים בעדה. אדם שמייצר אנטגוניזם לא יכול לנצח במשחק שבו הרגש שולט,וזה המצב בהישרדות איי הפנינה. מי שכן נפגע מהדחתה הוא אופיר. אבל מצבו של אופיר עדיין לא רע: איש לא ידע על הברית שלו עם מיכל, כולם מחבבים אותו ויש לו גם פסלון חסינות על כל צרה שלא תבוא.

אופיר רק יצטרך לעשות פוליטיקה מהתחלה. אבל כך גם שאר המתמודדים - כי בקרוב השבטים יתאחדו. ערבוב השבטים גרם לכך ששום דבר לא בטוח - סבך הבריתות הישנות והחדשות גורם לתמונה הפוליטית להיות מעורפלת יותר. אבל בערבוב השבטים ניתנה למתמודדים גם הזדמנות: הם למדו להכיר כמעט את כל המתחרים שלהם. ומי שינהג על-פי הכלל הבא יזכה ליתרון:

"ידיעת העצמי וידיעת האחר - במאה קרבות אין סכנה.
אי ידיעת האחר וידיעת העצמי - ניצחון על כל מפלה.
אי ידיעת העצמי ואי ידיעת האחר - בכל קרב תבוסה ודאית".

סון דזה, אמנות המלחמה