בית המשפט העליון זיכה את שבס וקבע: לא הסתיר מאומה מראש הממשלה רבין

בית המשפט העליון זיכה - זיכוי מוחלט, את מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, שמעון שבס, מכל העבירות שיוחסו לו. בית המשפט העליון קיבל את הערעור שהגיש, ודחה, במקביל, את הערעור שהגישה המדינה על קולת עונשו, כביכול.

דליה רבין אמרה בתגובה, כי היא שמחה בזיכויו של שבס. מלכתחילה, אמרה, לא היה מקום להגיש כתב אישום. ראש הממשלה אריאל שרון, התקשר אל שבס ובירכו על הזיכוי. יו"ר העבודה, עמרם מצנע, בירך על הזיכוי והזמין את שבס לשוב לפעילות מלאה במפלגת העבודה. הפרקליטות מסרה בתגובה, כי היא תשקול בקשה לדיון נוסף בפרשה (ראו התגובה המלאה בהמשך).

[על מעשיה ומחדליה של הפרקליטות, ראו קישורים]

בית המשפט פסק, כי שבס אומנם פעל תוך ניגודי עניינים (בידיעת יצחק רבין ז"ל, שמינה אותו לטפל באותה עסקה נשוא כתב האישום), כאשר בתפקידו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, הוא ניסה לקדם עסקה גדולה - בהנחיית ראש הממשלה יצחק רבין. יחד עם זאת, ניגודי עניינים אלה אינם מגיעים כדי עבירה פלילית.

הערעור שהגיש שבס התקבל על-ידי שלושת שופטי ההרכב: אליהו מצא (אב"ד), דליה דורנר ומרים נאור. שבס זוכה מחמת הספק מן העבירות בהן הורשע במחוזי. במקביל, הערעור שהגישה המדינה נדחה, ברוב דעותיהם של השופטים מצא ודורנר, וכנגד דעתה החולקת של השופטת מרים נאור.

הזיכוי הזה מהווה מפלה קשה לגורמי התביעה, ובראשם לאישים הבאים: היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין (שהותיר את הטיפול בתיק בידי הפרקליטות ונמנע מהתערבות, למרות מה שהתגלה בפרשה לחובת הפרקליטות); פרקליטת המדינה, עדנה ארבל; התובע בתיק זה, עו"ד צבי קלנג (שעל-רקע תיק זה, בין היתר, פרש מהפרקליטות); ולחוקר הראשי בפרשה, מנהל החקירות דאז ברשות ניירות ערך, ראובן קובנט.

שבס יוצג במהלכי החקירה והמשפט, על-ידי עורכי הדין דב ויסגלס ומיכה פטמן.

שבס זוכה מניסיון לקבל שוחד. על-פי האישום שבו הורשע על-ידי השופט אדמונד לוי (כיום שופט בבית המשפט העליון), הוא ניסה לקבל שוחד בהיקף כספי גדול. השופטים מצא (שכתב את פסק הדין), דורנר ונאור, החליטו כאמור על זיכוי מוחלט.

שמעון שבס, נרגש מאוד, אמר בצאתו מבית המשפט בין היתר את הדברים הבאים: "... התביישתי שהמדינה הזו האשימה אותי – אדם שעבד עשרות שנים בהתיישבותה עובדת, במערכת הביטחון, ובמשרד ראש הממשלה תחת ראש הממשלה יצחק רבין, האשימו אותי בהאשמה חסרת שחר מההתחלה. נלחמתי יחד עם דנה אישתי, עורכי הדין שלי, דליה רבין ויובל רבין, יחד עם הרבה אנשים שהלכו איתי".

שבס אמר, כי בית המשפט העליון קיבל החלטה אמיצה מאוד.
2400 לילות ללא שינה, היום אני אישן טוב, אחרי שאני אשמח עם בני משפחתי וחברי. אני מקווה שעכשיו אנשי הפרקליטות לא יישנו".

שבס הודיע, כי הוא עולה לקברו יצחק רבין (ז"ל), יחד עם דליה ויובל רבין. שבס אמר במהלך שנות החקירה והמשפט, כי אילמלא רבין נרצח, לא היה מוגש נגדו כתב אישום.

תמצית פסק הדין:


תיאור האישומים וההליכים:

כתב האישום שהוגש נגד שבס לבית המשפט המחוזי כלל שלושה אישומים. עניינו של האישום הראשון היה בפעולות שביצע שבס במסגרת תפקידו לקידום עסקות כלכליות וביטחוניות בהיקף כספי ניכר עם מדינה זרה, שיחסיה עם מדינת ישראל היו מוגבלים ובעייתיים. על-פי הנטען בכתב האישום, אילו התממשו עסקות אלה, היו הן עשויות להניב רווח כספי רב לשבס עצמו ולכמה אנשי עסקים מידידיו, שאחד מהם, חברו הקרוב, נהג להעביר לשבס באותה תקופה סכומי כסף באופן שוטף. בה בעת ביו צפויות העסקות, על-פי הטענה, לגרום נזק חמור ליחסי החוץ של ישראל. בגין פעולות אלה הואשם שבס בלקיחת שוחד ובמרמה והפרת אמונים. בקשר לכך הואשם, במסגרת האישום השני, גם בעבירה של הדחה בחקירה.

עניינו של האישום השלישי היה בפעולות שביצע שבס לקידום ענייני שניים מחבריו, שעימם היה קשור – לפני ואחרי תקופת כהונתו הממלכתית – גם ביחסי עבודה פרטיים. המדובר היה, בעיקר, בפעולות שנועדו לקדם את טיפולם של מוסדות התכנון בשני פרויקטים של בנייה שיזמו החברים. באותה תקופה היה שבס מופקד על יחידה במשרד ראש הממשלה, שעליה הוטל להחיש את טיפולם של מוסדות התכנון בתכניות בנייה "תקועות" ואשר קידומן נראה חיוני לזירוז הקמתם של פרויקטים (בעיקר של דירות מגורים) למטרות קליטת העלייה והאצת הצמיחה במשק. שבס הואשם כי פעל לקידום הטיפול בשני הפרויקטים של חבריו בתמורה לטובות הנאה שונות שקיבל מהם לאחר סיום תפקידו הממלכתי, ובשל פעילותו האמורה יוחסו לו עבירות של לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים וכן סחיטה באיומים.

בית המשפט המחוזי פסק לזכות את שבס מן העבירה של לקיחת שוחד, שיוחסה לו באישום הראשון, ומכל העבירות שיוחסו לו באישומים השני והשלישי. בשתי העבירות האחרות שיוחסו לשבס באישום הראשון – ניסיון ללקיחת שוחד ומרמה והפרת אמונים – פסק בית המשפט להרשיעו. על שבס נגזרו שלוש שנות מאסר, מהן שנתיים לריצוי בפועל, וכן קנס של 50,000 ש"ח.

בערעורו השיג שבס על צדקת הרשעתו ועל חומרת העונש שנגזר עליו. ערעורה של המדינה הופנה נגד זיכויו של שבס מעבירת המרמה והפרת האמונים שיוחסה לו באישום השלישי. כן טענה המדינה, שאם ערעורה יתקבל, ראוי יהיה להחמיר את עונשו של שבס. המדינה לא ערערה על זיכויו של שבס מיתר העבירות.

פסק הדין

בית המשפט העליון פסק, פה-אחד (מפי השופט מצא), לזכות את שבס מן העבירות שבהן הורשע בפרשת האישום הראשון. לפי קביעתו, אף שקיים חשד כי לשבס היה עניין אישי בעסקה המתוכננת עם המדינה הזרה [ששמה אסור לפרסום גם עתה, י.י.], לא נמצאו ראיות חד-משמעיות לביסוסו של חשד זה מעבר לספק סביר. בית המשפט מתח ביקורת על כך ששבס פעל מתוך ניגוד עניינים, בכך שטיפל בעסקה שעתידה היתה להניב לחבריו רווח כספי ניכר; אולם הוסיף וקבע כי על-רקע כלל נסיבות העניין, חומרתה של התנהגותו לא הגיעה לדרגה המצדיקה הרשעה בפלילים, אל אך העמדה לדין משמעתי. זאת, במיוחד לאור העובדה שראש הממשלה יצחק רבין, אשר הטיל על שבס לטפל בעסקה, היה מודע לניגוד העניינים, ולא הוכח כי שבס הסתיר ממנו דבר-מה. בית המשפט הדגיש כי בשל אופיה הגורף והמעורפל של עבירות המרמה והפרת האמונים, יש לנהוג זהירות רבה בהרשעת עובד ציבור בה, ויש להישמר מפני הפיכת כל סטייה מן השורה לעבירה פלילית.

בפרשת האישום השלישי נחלקו דעותה שופטים. שופטי הרוב, מפי השופט מצא, פסקו כי אף שבפעולותיו של שבס לקידום ענייניהם של חבריו במוסדות התכנון נפל פגם אתי וציבורי, אין הן מגיעות לדרגת חומרה של פגיעה בציבור, ועל כן הן בגדר מקרה גבולי אשר אינו מצדיק הרשעה בפלילים. זת, בעיקר משום שפעילותו של שבס לקידומם של שני הפרויקטים היתה מינורית מאוד; ומשום שהפרויקטים עצמם עלו, לדעת הכול, בקנה אחד עם האינטרס הציבורי, ועל-כן נתמכו וקודמו על-ידי העיריות הנוגעות בדבר. שופטת המיעוט, השופטת נאור, סברה כי הצטברותם של כמה מאפיינים מחמירים בפעילותו של שבס מכניסה אותה לתחום הפלילי, ובהם מודעתו של שבס לפסול שבמעשיו; יחסיו הכספיים עם חבריו בתקופה שקדמה לכהונתו הממלכתית, אשר הקנו למעשיו מידע של שחיתות; מעמדו הבכיר; העובדה שהפעיל גם את עובדי משרדו; והעובדה שהפרויקטים שלטובתם התערב לא היו 'תקועים' ולכן לא הצדיקו קידומם על חשבון פרויקטים אחרים.

כאמור, גם מאישום זה זוכה שבס.

תגובת הפרקליטות (ציטוט):

בפרקליטות ילמדו את פסק הדין ומתכוונים בזמן הקרוב לנהל דיון בהשתתפות פרקליטי המחוזות בשאלה אם יש לבקש דיון נוסף בפרשה וזאת לנוכח הקביעות הנורמטיביות בהכרעת הדין.

נציין, כי לא מדובר בשום צורה ואופן בזיכוי מוחלט. הזיכוי באישום הראשון הוא מחמת הספק והוא נעשה תוך מתיחת ביקורת על כך שמר שבס פועל מתוך ניגודי עניינים בכך שטיפל בעסקה שעתידה היתה להניב לחבריו רווח כספי רב. בעניין זה קובע בית המשפט, בניגוד לעמדה שהציגה התביעה כללית, כי מדובר במעשים שהצדיקו העמדה לדין משמעתי ולא פלילי.

בענייןה אישום השלישי הסכימו שופטי הרוב כי בפעולותיו של מר שבס לקידום ענייניהם של חבריו במוסדות התכנון והבניה נפל פגם אתי וציבורי. בנושא זה נכתבה גם דעת מיעוט מפי כבוד השופטת נאור, לפיה, הצטברותם של מאפיינים מחמירים בפעילותו מכניסה אותה לתחום הפלילי. השופטת נאור ציינה כי יחסיו הכספיים עם חבריו (עבורם קידם את העסקה, יעקב גלנטי) בתקופה שקדמה לכהונתו הממלכתית הקנו למעשיו מימד של שחיתות.

כאמור, לאור הקביעות הללו והשלכות הרוחב, שהן פועל יוצא מהן, תשקול הפרקליטות בקשה לדיון נוסף בפרשה זאת.

תגובת שבס לדברי הפרקליטות (ציטוט):

בית המשפט העליון זיכה אותי היום מכל אשמה. במשך שש וחצי שנים התמודדנו משפחתי ואני עם סדרת אישומים חמורים, אך מופרכים וחסרי שחר. היום באה הפרשה האומללה הזו לסופה הראוי.

לצערי, מאז הזיכוי מנסים בפרקליטות המדינה להכתים את הזיכוי המוחלט שיצא תחת ידו של בית המשפט העליון של מדינת ישראל. לדאבוני, האמת הפכה לעניין משני בעיניהם של גורמים שונים בפרקליטות.

ביום כזה, היינו מצפים מפרקליטות המדינה להתכנס בתוך עצמה, וברגע של אמת וחשבון נפש לבחון כיצד נגרם עוול כה נורא לי ולמשפחתי. יואילו נא ללמוד היטב את פסק הדין ומסקנותיו הנחרצות, ולבחון מה ראוי וצריך לעשות על-מנת למנוע מעוול כזה להתרחש בשנית.

מהיום, אהיה הראשון לפעול על-מנת שאיש לא יעבור חוויה כה נוראית כפי שעברתי. הפגיעה המיותרת בחפים מפשע היא דבר בלתי נסבל ובלתי נסלח. אף אזרח שומר חוק לא יכול לעבור על כך לסדר היום.

כל ניסיון להסיט את תשומת הלב הציבורית מהזיכוי המלא והמוחלט, הוא בבחינת חטא לצדק, ליושר ולאמת.

האמנתי לאורך כל הדרך שהצדק יצא לאור. אני משוכנע שגם בפרקליטות לא יעוורו את עיני הצדק.