כשהעירייה מנקה מדרחוב המוכרים "בוכים"

מרים ושלמה טורים, בעליה של חנות תיקים ברחוב אגריפס בירושלים, תבעו את העירייה בבית המשפט לתביעות קטנות בעיר בסכום של 11,350 שקל.

לטענתם, הדרך בה עיריית ירושלים מנקה את המדרחוב, גורמת להם לנזקים כלכליים ולעוגמת נפש בגילם המתקדם. "הניקוי נעשה במכונות שמתיזות כמויות מים בלחץ ומלכלכות את חלון הראווה וגורמות לכניסת בוץ לחנות. ברגע שחלון הראווה מתלכלך האנשים מתרחקים מהחנות והמכירות פוחתות".

לדבריהם, בלילה שבין 3 ל-4 באוגוסט 2008 רכב הניקוי פגע בסוכך שמש שנמצא בחלק החיצוני של החנות והם החליפו אותו. התובעים הפנו לפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בת"ק 4697/06 מיום: 27/11/2007 בו נקבע שעל העירייה להשתמש במכונות בקטע הסמוך לחנות במרחק שלא יפחת מ-5 מ' ובחלק הקרוב לחנות, במרחק של עד 5 מ', ולנקות באמצעים אחרים שאינם מתיזים מים. עוד נפסק שבמקרה בו חלון הראווה התלכלך, עליהם לפנות למנהל יחידת הטאטוא שידאג לניקיונו.

העירייה הכחישה את הטענות ולדבריה, התביעה נדונה בעבר ובפסק הדין נקבע הסדר אותו היא ממלאת בקפדנות. כמו-כן שלא הוכח שהפגיעה בסוכך של החנות נעשתה על ידה. "אף אחד מהנזקים הנטענים בכתב התביעה לא הוכח ויש לדחות את התביעה בהעדר עילה".

בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, דחתה השופטת תמר בר-אשר צבן את התביעה בלא חיוב בהוצאות. "לא עלה בידי התובעים להוכיח שהנתבעת גורמת ללכלוך לחנותם כתוצאה מהאופן שבו היא מנקה את הרחוב. לא זו בלבד, אלא ששוכנעתי כאמור, שעובדי העירייה דווקא ממלאים אחר פסק הדין הנזכר. ככל שהדברים אמורים בסוכך שנשבר, התובעים עצמם טענו כי לא ראו כיצד נשבר או כתוצאה ממה, ומכאן שמדובר בהשערה שלהם כי הדבר נגרם מרכב הניקוי של הנתבעת - טענתם זו לא הוכחה כלל".