בית משפט מחוזי הקל בעונשו של נהג שיכור

טגניה קסאו הגיש ערעור לבית משפט מחוזי בתל אביב על גזר דינו של בית משפט לתעבורה בעיר שהרשיע אותו, על-פי הודאתו, בנהיגה בזמן פסילה, וללא רישיון נהיגה ופוליסת בטוח בתוקף, וכן נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש.

על טגניה הוטלו העונשים הבאים: פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 5 שנים, פסילה על תנאי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה בת 6 חודשים למשך 3 שנים, קנס בסך 2,000 שקל או 20 ימי מאסר תמורתו, מאסר על תנאי לתקופה בת 9 חודשים למשך שנתיים, והתנאי הוא שלא ינהג בזמן פסילה או ינהג בשכרות או ינהג תחת השפעת משקאות משכרים. עוד נקבע שטגניה יימצא בפיקוח שירות המבחן למשך שנה, ויבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 140 שעות על-פי קביעת שירות המבחן.

בכתב הערעור טען טגניה, שבית משפט קמא שגה כשהתעלם מהודאתו ומהמלצת תסקיר שירות המבחן. "אני אדם נורמטיבי ששירת בצה"ל ונטל אחריות למעשיו. גיליון הרשעותיי איננו מכביד וחרף זאת הוטלה עלי תקופת פסילה ממושכת בת 5 שנים, החורגת מרמת הענישה המקובלת ושאינה מתיישבת עם קביעת בית משפט קמא שהחליט לא למצות עימי את הדין".

טגניה הוסיף, כי בעקבות פסילת רישיונו, הוא פוטר מעבודתו כמלגזן ונהג במפעל, ונאלץ לעבוד באופן זמני כמאבטח. "פסילת רישיוני לתקופה בת 5 שנים תביא להידרדרותי הכלכלית, במיוחד לנוכח מצבי הקשה".

המדינה השיבה שאין להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא, "העונש שנגזר הולם ומרתיע ויתפרסם בין בני העדה עליו נמנה המערער, וירתיע מפני נהיגה בשכרות". המדינה הוסיפה שהפסילה על תנאי אותה הפר טגניה, בעת שנהג בזמן פסילה, הוטלה עליו כשנה קודם לכן בעקבות מעורבותו בתאונת דרכים שגרמה לחבלה של ממש. "בית משפט קמא, נמנע מלהטיל על המערער עונש של מאסר בפועל בעקבות נסיבותיו האישיות, ולכן הכביד ברכיב אחר - תקופת הפסילה בפועל".

בפסק הדין הקלה השופטת המחוזית, יהודית אמסטרדם, עם טגניה, וקיצרה את תקופת הפסילה בפועל מ-5 שנים ל-3 שנים בלבד. שאר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם. "כבר נקבע בהלכה הפסוקה, כי נהיגה בעת פסילה הינה אחת מן העבירות החמורות המצדיקות ענישה מחמירה. הפסילה הינה הכלי העיקרי שבידי בתי המשפט כדי למנוע המשך נהיגה ממי שמסכן בנהיגתו את ביטחון הציבור. ברם, אם עבריין תנועה איננו מציית לחוק, וממשיך לנהוג על אף הוראת בית המשפט האוסרת עליו מלנהוג, ובכך הוא מביא לסיכול אמצעי ההגנה על ביטחון הציבור, אזי אין ברירה, ומי שמזלזל בפסק דינו של בית המשפט ומפר באופן בוטה את הוראות החוק, ראוי לו שימצא מקומו מאחורי סורג ובריח".

"בענייננו", המשיכה השופטת, "לא מדובר רק בנהיגה בזמן פסילה, הגם שזו לו עבירה ראשונה למערער מסוג זה, אלא הוא הורשע גם בנהיגה בשכרות בגינה הוטלו תקופות פסילה העולות על תקופת הפסילה הקבועה בחוק. אומנם, יש ובתי משפט לתעבורה המטילים עונשי פסילה לתקופות הקצרות מתקופת פסילת המינימום הקבועה בחוק, אך דומני, כי כיום, כאשר הנהיגה בשכרות הפכה לנגע, ראוי להטיל למצער את תקופת פסילת המינימום בת 24 חודשים. כבר ציינתי לא אחת כי שומה על בית המשפט להטות שכם במלחמה בקטל בדרכים ובנגע הנורא של נהיגה בשכרות שבעטייה נגרמות תאונות דרכים לא מועטות. יש להחמיר בענישתם של נהגים האוחזים בהגה בהיותם שיכורים ומסכנים עצמם ואת המשתמשים בדרך".

"לאור כל המקובץ לעיל, אך על-מנת לאפשר למערער להשתלב בעתיד בעבודה במפעל כנהג ומלגזן כפי שעבד, באשר הוא רואה בעבודתו כמאבטח עבודה זמנית בלבד, החלטתי לפנים משורת הדין, לקצר את תקופת הפסילה בפועל מ-5 שנים ל-3 שנים", סיכמה השופטת.