רמת האלכוהול הייתה גבולית; עונש הנהג הוקל

קמלטין קרחן הגיש ערעור לבית משפט המחוזי בתל אביב על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בעיר שהרשיע אותו, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של נהיגה בשכרות.

על קרחן הוטלו העונשים הבאים: פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה בת שנתיים (בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית), פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה בת 3 חודשים למשך 3 שנים, מאסר על תנאי לתקופה בת 3 חודשים למשך שנתיים, והתנאי הוא שלא ינהג בזמן פסילה או במצב של שכרות או תחת השפעת משקאות משכרים, וקנס בסך 750 שקל או 7 ימי מאסר תמורתו.

לדבריו, רמת האלכוהול שנמדדה בגופו הייתה 265 מק"ג אלכוהול לליטר אוויר נשוף, קרי, כמות גבולית לרמה המקסימלית הקבועה בחוק: 240 מק"ג. כמו-כן שבבדיקת מאפייני שכרות עמידתו הייתה יציבה לחלוטין. קרחן הוסיף שבתי משפט לתעבורה נוהגים בשפיטה בלתי אחידה בהקשר לנהגים הנוהגים בשכרות, וכמו-כן שמכשיר הינשוף לא אושר על-ידי משרד התחבורה, והיה על בית משפט קמא לעורר ביוזמתו את שאלת חוקיותו. קרחן התרעם גם על כך שבית משפט קמא סירב לקבל בעניינו תסקיר שירות מבחן.

המדינה התנגדה לערעור והפנתה לפסיקה של בית המשפט העליון שאישר עונש פסילה בפועל לתקופה של שנתיים שהוטל על נהג שנמצאו בגופו 260 מק"ג לליטר אוויר נשוף. המדינה התייחסה להרשעותיו הקודמות של קרחן הכוללות נהיגה במהירות העולה על המותר (שתי עבירות) ונהיגה ברכב כשרישיון הנהיגה פקע למעלה מ-6 חודשים קודם לכן.

בדיון בפני השופטת יהודית אמסטרדם, ציין קרחן שהוא עובד כמנהל עבודה באתרי בנייה ומסיע עובדים, ונזקק לרישיון הנהיגה לצורך פרנסתו, ועתר להפחית מתקופת הפסילה מתחת לשנה.

בפסק הדין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, הפחיתה השופטת את תקופת הפסילה בפועל והעמידה אותה על 18 חודשים בלבד. "המחוקק לא קבע מדרג ענישה ביחס לכמות האלכוהול הנמצאת בגופו של נהג מעבר לכמות המותרת בחוק, אלא המחוקק קבע עונש מינימום - פסילה בפועל לתקופה בת שנתיים, שכל סטייה ממנו לקולא חייבת להיות מלווה בנימוקים מיוחדים", אמרה השופטת.

בנוסף, הדגישה השופטת כי "עוד נקבע בהלכה הפסוקה, כי כל עוד לא נמצא טעם מיוחד לדעת בית המשפט - אין הצדקה לקביעת ענישה מתחת לתקופת המינימום בת 24 החודשים. נהיגה בשכרות היא מהעבירות החמורות ביותר בפקודת התעבורה... נקבע שחריגה מעונש המינימום רצוי כי תיעשה "במשורה" ו"ביד קפוצה", אחרת תחטא הענישה לתכלית החקיקה ולמדיניות הציבורית הראויה... ההלכה הפסוקה מורה, כי יש להחמיר עם נהגים האוחזים בהגה בהיותם שיכורים ומסכנים עצמם ואת הנוסעים עימם, וכל המשתמשים בדרך. יש לנקוט במדיניות ענישה מחמירה כלפי הנוהגים בשכרות, לרבות אי-סטייה מעונש המינימום הקבוע בחוק, וזאת לשם חיזוק ההרתעה בקרב הנהגים, ועל-מנת לקבוע דפוסי התנהגות לפיהם מי ששותה אלכוהול מעל המידה המותרת בחוק נאסר עליו לאחוז בהגה".

"מצאתי לנכון במקרה דנן, עקב שיעור האלכוהול - 260 מק"ג לליטר אוויר נשוף ונוכח הטלת מאסר על תנאי על-ידי בית משפט קמא, כמו גם הודיית המערער לאלתר, שחסכה מזמנו של בית המשפט וזימון עדים, להקל קמעא בענישתו", סיכמה.