לבני ודנה אינטרנשיונל: קואליציה גברית

ציפי לבני מצטרפת למסדר הדיוות, כל הערוצים

אם להאמין לאחד האייטמים המוזרים שטיילו אתמול בין מגזיני האקטואליה, שרית חדד גדולה בסין. מתברר שלהיטה "פרחה במרצדס" חורך רחבות ריקודים במעצמת העתיד. הינה ענף ייצוא שנוכל להצטיין בו בלי בעיות מיוחדות: פרחות.

גם בדיוות אנחנו לא רעים. בעצרת הזדהות עם ציפי לבני הכריזה דנה אינטרנשיונל, שפחות או יותר המציאה את מושג הדיווה, על הצטרפותה של לבני למסדר הדיוות. אז לא, אל תעצרו את נשימתכם. לבני לא תתחיל ללבוש שמלות, וגם מפאייטים, נוצות תוכי, מחשופי פופיק ומנערי מקהלה אפשר כנראה לשכוח. אבל עכשיו זה רשמי. לא זו בלבד שלבני זכתה לקנוניזציה היסטורית, שעשויה להכשיר אותה כאייקון אפילו בקרב חובבי אירוויזיונים, היא גם יצרה קואליציה מושלמת: המועמדת הכי גבר במירוץ הקודקודים והזמרת הכי גבר במצעד הפזמונים.

לא צריך להיות פרנק נף (או אמנון אברמוביץ', שהציג אמש במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2 את "יוזמת אברמוביץ'" המעניינת, לממשלה על בסיס המפלגות הבינוניות, כלשונו, ליכוד-קדימה-עבודה, שסיסמתה: "ללא חרדים וקיצוניים") כדי להבין שיש מצב לדוז פואה מקיר לקיר.

לא נפסיק לרקוד, ערוץ 2, 21:00

המלחמה לא אשמה

הפרויקט הכושל, שהתהדר בפרחיזציה חסרת תקדים של אמנות הריקוד ותרבות הטלוויזיה (קשה להאמין שגם הסינים ירצו בו), ביצע בעצמו חראקירי חסר רחמים, עם הדחה של 10 מתוך 14 רקדניו האומללים. כך מעיפים סחורה פגומה מהמדפים, ובכל זאת, מראה עשרת האינדיאנים הקטנים העולים לגרדום בכיכר העיר בפרפורי פירואטים, היה כמעט מכאיב לצפייה.

יוצרי הפיאסקו בוודאי כבר יודעים שהמלחמה (שקטעה את רצף השידורים) לא אשמה ושאין טעם להטיל עליה את האחריות לגורלו המר של המיזם המבולבל והתמוה, שהיה כתוב על הפרקט מהרגע הראשון.

חיסולו הזריז והמכוער מזכיר את ניסיונות השיקום הטראומטיים של אופרת הסבון המקרטעת "ענייני משפחה" בערוץ 5 הבריטי בסוף שנות ה-90. צוות שחקנים שלם נמחק בן לילה, כשרוב הדמויות המרכזיות של הסדרה זומנו למסיבת חתונה על יאכטה, שנגמרה בהתפוצצות בלון גז. רק דמות אחת שרדה את האסון ושחתה לחוף מבטחים. כל השאר נקטלו. לצופים לא ניתן זמן רב להתאבל, והם נדרשו להתרגל במהרה לסט חדש של גיבורים, ולשכוח מכל מה שקדם להם, כאילו לא היה מעולם. זה עבד, באופן חלקי, והסדרה זכתה לעוד כמה עונות.

"לא נפסיק לרקוד" התנערה מהאיום שבשמה בשיטת ההרבה מדי, אכזרי מדי ובלי ספק מאוחר מדי. לא נתחיל להתגעגע.