15 חודשי כלא למטפלת מתעללת בחוסים

אלימות כנורמה? בית המשפט המחוזי בחיפה גזר (יום א', 8.2.09) 15 חודשי מאסר בפועל על מטפלת שהורשעה בהתעללות בחוסים במעון למפגרים. מדובר ברוזה דוידוב בת 43 מפרדס חנה, נשואה ואם לארבעה ילדים שהורשעה בעבירות של תקיפת קטינים וחסרי ישע בעת שעבדה כמטפלת במעון "אתגר" בלהבות חביבה לבעלי פיגור בדרגות שונות. הפרשה נחשפה על-ידי תוכנית התחקירים של אמנון לו בערוץ 10. בהחלטה כתב השופט אילן שיף כי על פקיד הסעד הראשי להפיק לקחים מהפרשה, שכן התמשכותה זמן רב ללא הפרעה מעידה כי על "חלק אפל" ש"אינו רק מנת חלקה של המטפלת".

היכתה עם מגב, בקבוק וגם בעטה

על-פי האישום, דוידוב החלה להתעלל בחוסים בנובמבר 2007. בין היתר היכתה אותם, צעקה עליהם, קיללה ואיימה עליהם "באופן קבוע". "כמו-כן נקטה באלימות תוך כדי טיפול בחוסים", בכך שלמשל, "משכה אותם בכוח למיטותיהם, על-מנת שהללו יילכו לישון, היכתה חוסים בעזרת מגב בכל חלקי גופם, משכה בכוח חוסה ונעלה אותו בחדר, היכתה חוסים בראשם באמצעות חפצים, בעטה בהם, הפילה לארץ חוסה שנחבלה ונזקקה לטיפול רפואי, היכתה חוסים באמצעות בקבוק בגופם, תפסה חוסה בגרונה ועוד".

בהחלטה כתב סגן נשיא בית המשפט המחוזי אילן שיף כי: "מעשיה של דוידוב איומים וראויים לכל גינוי. במשך תקופה רצופה של מספר חודשים היא תקפה והתעללה בחוסים חסרי ישע, בעלי פיגור, חלקם קטינים, שלא יכלו להתלונן ולדווח כיאות על מעשיה החמורים. אין זאת, כי ניצלה את תפקידה ומוגבלותם, כדי להשליט משמעת מפוקפקת וכדי ליתן דרור לרגשות הזעם שלה. בהיות החוסים אוכלוסיה חסרת ישע, הרחוקה ממשפחתה, שומה על כל המטפל בחוסים להתחשב במגבלותיהם, להעניק להם חום ואהבה, לשמור עליהם, וכמובן לא לנצל את מצבם לעשיית מעשים פסולים מוסרית ואסורים משפטית".

חסרי יכולת להתלונן

השופט ציין כי מסרטון שהוצג בפני בית המשפט ניתן ללמוד על מעשיה החמורים ועל "האימה שהשרתה בקרב החוסים". הוא הדגיש כי "הטיפול באוכלוסיית החוסים אינו קל ומן הסתם, לעיתים אף מתסכל, אך מכאן ועד נקיטת אמצעי ענישה מהסוג שבו נקטה הנאשמת, המרחק הנו רב".

על בתי המשפט לדבריו, להתייחס בחומרה להתעללות הננקטת כלפי חסרי ישע, שכן "מלבד חומרתה היתרה של ההתעללות המחייבת ענישה משמעותית כשלעצמה, ראוי גם שמורא הדין יהא לנגד עיניהם של אלו המסתמכים על כך שחסרי הישע הנם חסרי יכולת להתלונן. בהיות החוסים בעלי פיגור, קשה להם כאמור, להתלונן ולדווח על הפוגעים בהם וטוב עשה האגף בשירות לאדם המפגר, (כעולה מעדותו של ד"ר שוורץ), שהפיק לקחים נדרשים ונקט אמצעים למניעת הישנות מקרים חמורים מעין אלו".

הנאשמת המליצה על עצמה

עוד מתח השופט ביקורת על התנהלות המעון בכל הנוגע לאופן קבלתה של דוידוב לעבודה. מעיון בכרטיס העובד עולה כי לא היה פיקוח לכאורה של המעון על רישום פרטים חיוניים בכרטיס העובד שמולא טרם קבלת הנאשמת לעבודה. למשל "לא מולאו כלל פרטי השכלתה, תחומי התמחותה, כישוריה, פרטים מלאים על מקומות עבודתה הקודמים וסיבת עזיבתה את מקומות העבודה הקודמים. עובדה זו בצירוף הנתון כי, הממליצה הרשומה היחידה על קבלת הנאשמת לעבודתה הייתה הנאשמת עצמה, מעלה תהיות באשר להקפדה על קבלת עובדים לעבודה כה קשה".

הוא אף הביעה פליאה, כיצד במשך כמה חודשים התמידה המטפלת בהתעללויות בחוסים "ואיש מעובדי המעון לא מצא לנכון לדווח עליהם, עוד בהיות המעשים באיבם וכי ראוי היה שכל הרואה או שומע על מעשים נוראיים שכאלה, יזעק ויזעיק למען מנוע הישנותם".

עוד הצביע השופט על "תופעה מדאיגה" לפיה, בעקבות האירוע, ביקשו עובדים במעונות חוסים לעזוב את מקומות עבודתם מחשש להסתבך בפלילים. השופט תהה "האם חששם של העובדים נובע מתרבות של נקיטת אמצעים גופניים כלפי החוסים. ראוי שנושא זה יהא לנגד עיני כל הנוגעים בדבר".

שיקולים להקלה - חשיפה שלילית

בהחלטה על עונשה נלקחו בחשבון העובדה כי מדובר בהסתבכות ראשונה של דוידוב עם החוק, וכי שירות המבחן התרשם שלדוידוב "אין אישיות עבריינית ומעשי האלימות על אף חומרתם, אינה ברף העליון ועיקר חומרתה בהצטברותם, במשכם של המעשים וכמובן באוכלוסיה שכנגדה ננקטה ההתעללות".

השופט ציין עוד, כי התחשב בין היתר בעובדה כי הייתה נתונה במעצר בית מחוץ לביתה משך חצי שנה וכן ב"חשיפה הציבורית השלילית, לה זכתה, בצדק". חשיפה זו "ליוותה אותה ותמשיך ללוותה עוד תקופה ממושכת, ומן הסתם, תשפיע על מהלך חייה, וכן כי עצם התמדתה במעשיה מספר חודשים מבלי שמעלליה הופסקו בעודם בתחילתם, מצביע על כך כי בפרשה הנדונה קיים חלק אפל שאינו רק מנת חלקה של דוידוב".

השופט שיף הודיע כי לנוכח מסקנותיו, הכוללות כאמור את "החלק האפל" בפרשה, "יועבר גזר הדין לפקיד הסעד הראשי על-מנת שימשיך להפיק הלקחים הנדרשים למניעת מקרים מעין אלו בעתיד".