האם מוסמסה תלונה נגד בנק לאומי?

הבנק שיקר והמשטרה "איבדה". בית המשפט העליון דחה (יום ה', 29.1.09) בקשת לקוחה בבנק לאומי, הניה קרצר, להורות על חקירת תלונתה בגין לשון הרע נגד צמרת בנק לאומי ומנכ"ל הבנק גליה מאור. השופט אדמונד לוי קבע כי על התלונה חלה התיישנות מאחר שמאז הגשתה, בשנת 1998, לא נעשו פעולות חקירה בתיק הקוטעות את מירוץ ההתיישנות.

תחילת הפרשה, כאמור בשנת 1998, במחלוקת בין מנהלת סניף בנק לאומי בנווה שאנן בחיפה, לבין לקוחה בסניף - הניה קרצר. בעקבות המחלוקת ביקשה קרצר להיפגש עם מנכ"ל הבנק גליה מאור, אך נתקלה בסירוב. קרצר שכרה חברת חקירות שאיתרה את כתובתה הפרטית של מאור ולאחר שהמידע היה בידיה, שבה ופנתה למזכירתה של מאור והצהירה כי אם הפגישה לא תתקיים במשרדה של מאור "לא יהיה מנוס מלקיימה בביתה של מאור".

הבנק התלונן נגד קרצר וטען כי היא איימה "לסור אל בתיהם הפרטיים של מנכ"ל הבנק ושל יו"ר מועצת המנהלים שלו ולרוצחם נפש". אלא שקרצר הקליטה את השיחה המדוברת, ומשהוברר כי תלונת הבנק שקרית, התיק נסגר.

קרצר סירבה למחול על כבודה והגישה נגד צמרת הבנק תלונה על לשון הרע. אך המשטרה "איבדה" את התיק ורק בעקבות לחץ כבד של קרצר מונה בודק לבדיקת "נסיבות האובדן". התיק בסופו של דבר שוחזר וקרצר הגישה שוב תלונה על לשון הרע. סופה של הפרשה בסגירת התיק בשנת 2004 במסקנת המשטרה "אין מקום לחקירה".

מירוץ ההתיישנות

בכך לא באה הפרשה לסיומה. במרס 2006 הגישה קרצר שוב קובלנה אך גם הפעם נסגרה הדלת. בית המשפט קבע כי על המעשה אליו מתייחסת הקובלנה, 1998, קרי חמש שנים לפני הקובלנה, חלה התיישנות. גם המחוזי דחה את הערעור שלה על דחיית הקובלנה וקבע כי "בין מועד העבירה הנטענת לבין מועד הגשת הקובלנה, לא התרחש אירוע שבכוחו לעצור על-פי דין את מירוץ ההתיישנות".

לא כך סברה קרצר. בעתירה שהגישה לעליון באמצעות בא-כוחה, עו"ד נימר עבדאלג'ני טען כי "אירוע מפסיק התרחש גם התרחש". לטענתה, יש לראות בפרשת החקירה על היעלמות תיק התלונה נגד צמרת הבנק, שיוצגה על-ידי עו"ד גיורא אדרת, "אירוע אחד". ולחלופין, יש לראות בגבייה החוזרת של תלונתה "פעולת חקירה כהגדרתה בדין - שיש בכוחה לעצור את מירוץ ההתיישנות".

כאמור, בית המשפט העליון דחה את בקשתה. השופט אדמונד לוי כתב כי "הסכסוך המקורי, אובדן התיק והקובלנה שהוגשה, קשורים אומנם בקשר רעיוני זה לזה, אך בשום אופן אין לראותם כשלבים עוקבים באותה פרשה. פסק הדין שניתן והבדיקה המשטרתית שנערכה לא הפסיקו את מירוץ ההתיישנות בעבירה של הוצאת לשון הרע, עימה אין להם דבר וחצי דבר". הוא הוסיף כי בנוגע לגביית התלונה "דבר אינו מצדיק שינוי ממצאי העובדה שגובשו בשתי ערכאות... כי זו לא לוותה בחקירה של ממש ועל כן אין בכוחה לקטוע את מירוץ ההתיישנות".

עוד כתב השופט לוי כי נימוקיו דוחים אפשרות ערעור שני, עם זאת, "אין בהם כדי לקבוע כל עמדה בשאלת צדקתה של הקובלנה שהוגשה".