קנתה שולחן וגילתה שחסרו לו 10 ס"מ

אסתר ביטון תבעה את עוז רהיטים ש.מ ואת יהודה דתנר בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 14,400 שקל, לאחר שלא הייתה מרוצה ממימדיו של שולחן.

מכתב התביעה עלה שביטון קנתה מהנתבעים בחודש יולי 2007, שולחן ו-8 כסאות ושילמה 11,400 שקל וכשהשולחן סופק, התברר שמידותיו קטנות ואינן תואמות את המוזמן. כמו-כן, שני כסאות התגלו כפגומים ונלקחו על-ידי המוביל, ועד ליום הגשת התביעה לא סופקה זכוכית למרכז השולחן שהוחזרה עקב פגם. ביטון ביקשה את עלות ההזמנה בתוספת פיצוי בגין עוגמת נפש.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים שהובהר לביטון, בעת הקנייה, שלא ניתן לספק שולחן במידות שביקשה עקב מנגנון הפתיחה. "נרשם בהזמנה אורך של 210 ס"מ רק אם ניתן יהיה להשיג שולחן בעל מנגנון פתיחה שונה". הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה בהעדר עילה והוסיפו שעמדו בתנאי ההזמנה.

בדיון בפני השופטת אנה שניידר, טען בנה של ביטון שאי ההתאמה התבררה לאחר הרכבת השולחן והוא צלצל לבעל החנות והתלונן. דתנר השיב שהמוביל הציע לקחת את השולחן, אך ביטון ובנה ביקשו להשאירו.

בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, דחתה השופטת שניידר את התביעה, ולפנים משורת הדין לא חייבה את ביטון בהוצאות משפט וכל צד ישא בהוצאותיו. "שוכנעתי שההודעה על אי ההתאמה ניתנה מיד כאשר השולחן הגיע לביתה של התובעת. דא עקא, טענתו של הנתבע לפיה לאחר שהמוביל הציע לקחת את השולחן ביקשו התובעת ובנה להשאירו, לא נסתרה. מכאן, שהתובעת השתמשה בכל זאת בשולחן במשך תקופה ארוכה על אף שכבר עם אספקתו ידעה שמידותיו לא מתאימות לצרכיה, ואם המידות היו כה קריטיות עבורה - לא ברור מדוע לא הוחזר השולחן מיד לאחר שהתבררה אי התאמתו".

השופטת שניידר הוסיפה שבעת ההזמנה ידעה ביטון שעלולה להיות בעיה עם גודל השולחן ובכל זאת בחרה לבצע את העסקה. "בכך נטלה סיכון שהשולחן שיסופק לה לא יהיה באורך המבוקש כפי שאכן קרה בפועל. נראה כי יש לראות בהשארת השולחן אצל התובעת עם אספקתו ובאי החזרתו מיד לנתבעת, כוויתור מכללא על-ידי התובעת על טענת אי ההתאמה".