צהובים זה לזה. עיתונאית לשעבר בידיעות אחרונות, עמליה ארגמן ברנע, מחברת הספר "עם סגירת הגיליון" המספר על שנותיה במערכת העיתון, מאשימה את מעריב כי גרם לתביעת דיבה נגדה. זאת על-ידי גילוי זהותו של צלם ידיעות אחרונות, גדי קבלו, שבספרה תואר כמי שזייף לכאורה כיסוי אירועי קסאמים בדרום.
לטענת ארגמן ברנע, הסיפור על קבלו הובא בספרה ללא ציון שם וחשיפת הזהות שהובילה לתביעה, נעשתה על-ידי מעריב.
כאמור, בעקבות הפרסום במעריב, הגיש בא-כוח הצלם, עו"ד דן חי, תביעת דיבה נגדה ונגד הוצאת הספרים כתר, נגד מעריב והכתב ליאור אברבך אשר פרסם את הסיפור באתר nrg מעריב. בתביעה, טען קבלו כי ארגמן ברנע תיארה בספרה צלם בכיר בידיעות אחרונות שעבר מ"עיתון מתחרה", אשר "היה נוהג להוציא קסאם מתא המטען של מכוניתו, לתעד אותו ולשלוח למערכת בלי להגיע למקום הנפילה הממשי של הקסאם". תיאורה של ארגמן ברנע, לטענתו, "לא השאיר מקום לספק כי הצלם המתואר הינו גדי קבלו כתב התקשורת של מעריב". בא-כוחו טוען כי ארגמן ברנע לא מסרה את שם הצלם אולם התיאור שנתנה "לא הותיר ספק במי המדובר".
ארגמן ברנע הגישה (יום ה', 22.1.09) כתב הגנה ובו היא דרשה, באמצעות בא-כוחה עו"ד יואל ריפל, להורות למעריב לפצות את קבלו.
לא ידעה מי הצלם
בכתב ההגנה נטען כי ארגמן ברנע הביאה מעין "סיפור מסדרונות" ללא ציון השם. לטענתה, מקריאת הקטע בספרה לא ניתן היה לגלות את זהות הצלם. עוד טענה כי בעת שעבדה בידיעות אחרונות הועסקו צלמים רבים שכיסו את אירועי נפילות רקטות הקסאם בדרום, לפיכך, ציון העובדה כי צלם מסוים נהג לכסות נפילות קסאם בדרום, התאימה לפרטים של כל צלם במערכת. היא עצמה אמרה שלא הייתה מודעת לשמו ולזהותו של הצלם, וכי שמעה את שמו לראשונה לאחר הוצאתו לאור של הספר "עת פנה אליה אברבך וביקש תגובתה לכתבה".
היא טענה עוד כי בהוצאת ספרה, עמד לנגד עיניה "הרצון לחשוף תופעות פסולות ולא עניינים פרסונליים פרובוקטיביים ולכן כשפנה אליה הכתב לתגובה השיבה כי "בכוונה לא כתבה שמות...כל אחד מוצא בספר את מה שמעניין אותו, הוא לא על צלמים". "גם בעל דמיון פורה וידע מופלג במצבת כוח האדם של מחלקת הצלמים העיתון ידיעות אחרונות לא יכול היה לגלות את זהותו של הצלם מקריאת הקטע בלבד", טענה.
מעריב נושא באחריות לתביעה
לכתב ההגנה צירפה ארגמן ברנע הודעת צד ג' - תביעה נגד מעריב, הנושא לטענתה באחריות לתביעת הדיבה שהוגשה נגדה.
היא הוסיפה בכתב ההגנה כי אם ייקבע שבקטע היה פרסום לשון הרע, "דבר המוכחש מכל וכל", הרי שלא היה בכוונתה בעת פרסום הספר לפגוע בקבלו או לייחס לו דברים "הנלמדים מהקטע".
יתרה מכך, רק בדיעבד לאחר פרסום הספר והכתבה הובהר...כי "הדברים המיוחסים לקבלו בקטע הינם אמת...וכי הקטע נכתב מתוך תחושת שליחות של ארגמן ברנע כעיתונאית וביקורת על ערכים, על המקצוע ומשלח ידה שהפכו בעצם חלק מהוויתה".
ארגמן ברנע בקשה מבית המשפט לדחות את תביעת הדיבה נגדה ולחייב את קבלו לשלם לה את הוצאות המשפט.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה