הנבירה בשושלת שהעניקה הכשר ל"ממזר"

בבית הדין הרבני האזורי בנתניה נפתרה בעיית יוחסין סבוכה של עולה חדש. העולה פנה לבית הדין וביקש אישור שאיננו כהן, על-מנת שיוכל להינשא לגרושה. הבקשה הפשוטה לכאורה גרמה לבית הדין לנבור בעברו ולהגיע לתסבוכת לא פשוטה של יחסים במשפחה.

העולה העיד בפני הדיינים שאמו הייתה נשואה לאדם ששמו לוי. לאחר תקופה קצרה התברר כי לוי מהמר ונקלע לחובות כבדים. הוא עזב את הבית ועקבותיו אבדו. לאחר חמש שנים בטלו הנישואים באופן לא ברור, ואמו נישאה מחדש לאביו - יהודה.

בכתובה של אמו מנישואיה השניים נכתב כי הכלה היא "ארמלתא" [אלמנה, ע.י.]. בנה לא ידע להסביר כיצד בטלו הנישואים הראשונים, וכמו-כן לא נמצא כל תיעוד בחו"ל באשר לגורלו של לוי, בעלה הראשון של אמו.

לאור זאת, התעורר חשש שהעולה הוא ממזר, ובנותיו שנולדו לו מנישואיו הראשונים ממזרות גם הן. מדין תורה יכול אדם שקיים ספק לגבי ממזרותו (ספק ממזר) לבוא בקהל ישראל ולהינשא ליהודייה, אבל גזרו חכמים לאסור נישואים שכאלו.

ספק זה הניע את בית הדין, בראשות אב בית הדין, הרב מיכאל עמוס, לברר את הנושא לעומקו. הבירור העלה כי על הכתובה מנישואיה השניים של האם, חתומים שני גיסיה של הכלה. על-פי ההלכה אסורים קרובי משפחה אלו לשמש כעדים לנישואים, ולכן נפסלה הכתובה והאם אינה באמת נשואה ליהודה.

פרט נוסף נודע שנודע לבית הדין הוא דבריה של אחות אמו של העולה. התברר כי דודתו סיפרה לו שהיא זוכרת, שבהיותה בת 10, נערכה חתונת אחותה (האם) במסגרת נישואיה השניים עם יהודה בבית הכנסת, מה שלכאורה אמור היה לתת אסמכתה לנישואים. אולם את הגירושים של אחותה מלוי, בעלה מהנישואים הראשונים, לא זכרה. בנוסף לכך טענה כי בחו"ל התגרשו רק בגירושים אזרחיים.

בהחלטתו, שיקלל בית הדין כמה כללים הלכתיים שסייעו לו בפסיקתו. ביסוד הפסיקה עמדה מחלוקת פוסקי ההלכה בשאלה האם "בדין כל המשפחות בחזקת כשרות, ומותר לישא מהן לכתחילה" או שיש לבדוק לפני הנישואים את שושלת היוחסין של המועמדים לנישואים.

בית הדין הרבני מצא שישה נימוקים להיתר, ופסק כי העולה רשאי לבוא בקהל ישראל ולהינשא לגרושה. ששת הנימוקים:
* אֵם איננה נאמנת לפסול את בנה - בהתאם להלכה, רק האב רשאי לפסול את היוחסין של בנו;
* אחות האם פסולה לעדות - אישה פסולה לעדות;
* לעדות נדרשים שני עדים - כדי לקיים מציאות נדרשים שני עדים גברים;
* עדות עמומה - אחות האם העידה עדות מעורפלת על אירוע, שאירע בעת שהייתה רק בת 10, גיל בו נחשבה לקטנה הפסולה לעדות בו הבנת המציאות מתעתעת;
* הפה שאסר הוא הפה שהתיר - העולה העיד שאמו נישאה לבעלה הראשון (לוי), ולאחר מכן נישואיה בטלו. הוא לא ידע לומר אם התגרשה או התאלמנה;
* ארמלתא - בכתובה מנישואי האם השניים נרשם שהייתה אלמנה.