ימי נאפיס העליזים

עם איתי לא יצא לי לשבת על ארוחה טובה מאז הפעם האחרונה ב'מקום בלב' הרעננית המשובחת. השבוע הזמנתי אותו להצטרף אלי למה שהיה עבורי המטבח הביתי ממש, בימי שירותי הצבאי בצריפין - 'נאפיס' באזור התעשיה של ראשון לציון. אם אתבונן על התקופה ההיא במשקפיים הסטוריות, הרי שמדובר מבחינתי בראשית ימי הכולסטרול. הפתותים של אז היו לאבני הבניין של הצמיג הראשון וככאלה שמור להם מקום של כבוד בבטן ובלב.

נאפיס סניף ראשון עבר בשנים האחרונות שידרוג רציני. לא ברור לנו מי עיצב ומי השקיע שם, עם זאת ברור לנו מאד שמי שעשה זאת כיוון גבוה גבוה ונראה שפגע. אין דברים כאלה. אולי בעצם יש בניו-יורק. קשה מאד שלא להתפעם לנוכח המיצג העיצובי המונומנטלי המדהים הזה.

השעה אחרי 22:00 בערב ונאפיס מלא עד אפס מקום. התיישבנו בשולחן שהשכלנו להזמין מבעוד מועד וקיבלנו לידינו את התפריט הגדוש והמוכר. עוד לפני שדיפדפנו במנות, נחתו עינינו על ההסבר בדבר חגיגות ה-20 של הרשת. כיאה למקום החוגג 20 שנות כיף קולינרי, הולכים בנאפיס על גדול. מדי יום ראשון, במהלך כל שנת 2009, יחגגו שם מחדש עם הנחות מטורפות ודילים משתלמים במיוחד. נראה שלא רק בעיצוב יש מה ללמוד מנאפיס.

מכיוון שהיום הוא לא ראשון בשבוע, החגיגה היחידה שעניינה אותנו באותם רגעים הייתה זו שעומדת להתרחש אצלנו על השולחן. איתי פותח עם מנת חציל קלוי עם טחינה וצ'ימיצ'ורי (20 שקל) ואני עם מרק שעועית עם בשר (30 שקל). באמצע, ורק כדי להשלים את התמונה, חומוס עם טחינה, פיתות, חמוצים וחריף (15 שקל). החומוס של נאפיס עומד בשורה אחת עם זה של כל מסעדה ערבית שמכבדת את עצמה. החציל הקלוי עם הטחינה הגיע חם והטחינה שמעליו קרה, השילוב המרענן של אלו עם הצ'ימיצ'ורי עושה לנו כיף גדול בפה. מרק השעועית, דווקא הוא, היה לכוכב של הסיבוב הראשון, עם החילבה והלחוח הוא הצליח לחסל לי סופית את הדיאטה שהתמדתי בה בשבוע שחלף.

בעיקרית החלטתי לצמצם בפחמימות והזמנתי סטייק פרגית 300 גרם (46 שקל) שהגיע במחבת כמיטב המסורת הנאפיסית. המנה גדולה, מלאה בבצל מטוגן ומתובלת בקפידה. איתי לקח מנת פרגית בטריאקי עם פירה וסלט ירוק (50 שקל) - מנה גדולה שפרט לסלט שתובל באגרסיביות-מה, הייתה טובה מאד וחוסלה בזריזות מפתיעה.

עד כאן לא נרשמו הפתעות. בנאפיס תמיד ידעו וכנראה שימשיכו לדעת איך בדיוק לספק את הסחורה. הקושי העיקרי היה לצערי עוד לפנינו. האם לוותר על המנה המתוקה שבלעדיה ארוחת נאפיס, טובה ככל שתהיה, לעולם לא תהיה שלמה? או לחרב לעצמי סופית את שרידי הדיאטה שלפחות פסיכולוגית עדיין רלוונטית? דילמה. כשהשולחן שלידנו הזמין וקיבל בדיוק את הפתות דבש שרציתי הדילמה הסתיימה. הדיאטה גם. היו אלו תשעה עשר השקלים המהנים והמשמינים ביותר. ביחס ישר. אל תחמיצו, גם במחיר של שעתיים על ההליכון אחר כך בחדר הכושר. תענוג אמיתי שסיכם לנו חוויה נוסטלגית רלוונטית מתמיד. מזל טוב לנאפיס.