חוכר ששילם בעד קרקע - לא יפונה

חקלאי מכפר סבא שהוכיח כי סבו שילם את שוויה המלא של הקרקע בתחילת חוזה החכירה, לפני קום המדינה, יוכל להמשיך ולחכור את הקרקע, למרות דרישת מינהל מקרקעי ישראל לפנותו לצורך הפשרתה. כך קבעה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ציפורה ברון.

החקלאי הציג, באמצעות עורכי הדין סימון טוסון ודוד בסון ממשרד הרטבי, בורנשטיין, בסון ושות', הוכחות לבית המשפט כי סבו רכש את הקרקע במחיר מלא מקרן קיימת לישראל, בשנת 1942, לפי שווי של 550 לירות. התשלום כלל מזומן וקרקע חלופית שהייתה בבעלותו בחבל לכיש.

בפסק הדין קבעה השופטת כי זכות החכירה היא למעשה הפתרון של המדינה להשארת הקרקע בידיים לאומיות, תמורת מתן זכות חוזית, לתקופה של 49 שנה לפחות, לחוכר, כי יוכל לעשות בה שימוש, במסגרת זכות שהיא "מעין בעלות". השופטת קיבלה את עמדת המבקש כי העובדה שהחוכר ממשיך לשלם את דמי החכירה, מוכיחה את חידוש החוזה בהתנהגות - לתקופה נוספת, עד שנת 2040.

חובת תום הלב המוגברת של המנהל

השופטת ביקרה את התנהגות המינהל וקבעה כי הכרזת המינהל לפיה תם חוזה החכירה, גובל בחוסר תום לב, אף שעל גוף ציבורי כמוהו חלה חובת תום לב מוגברת.

השופטת קבעה עוד כי גם על-פי דברי השופט תאודור אור, בבג"צ הקשת המזרחית, יש לבחון כל חוזה לגופו, ואין דינו של חוכר ששילם על הקרקע כדינו של זה שקיבל אותה בלא תמורה.

בקשת החוכר לקבל זכויות בנייה על הקרקע נדחתה, אך השופטת ציינה כי היא סבורה שעל המינהל לשקול בשנית את דרישותיו של המבקש ולדון בנסיבות הקונקרטיות של המקרה.