ד"ר אחמד נג'ם אל-דין, פסיכולוג פלשתיני כתב מאמר על תופעת המתאבדים. במאמרו הוא מתייחס למי שמבצע את פעולות ההתאבדות כחולה נפש וקורא לחברות הערביות והמוסלמיות לטפל בתופעה במקום לעודדה. המאמר פורסם תחת הכותרת: "ההתאבדות כתופעה חולנית וניצולה הפוליטי" והוא פורסם ביומון הלונדוני, 'אל-שרק אל-אווסט'.
"פעולות ההתאבדות או מסירות הנפש אשר התרבו לאחרונה וזכו לתמיכה ולאהדה בקרב הנוער המוסלמי בכלל והנוער הפלשתיני בפרט הפכו לאחת התופעות החברתיות והפסיכולוגיות המסוכנות ביותר. רבים מבין עמיתיי במולדת הערבית ובעולם נמנעו מלדון במימדיה, מניעיה וגורמיה באופן מדעי טהור... איני רוצה לעסוק בהיבטים הפוליטיים או הדתיים של תופעה זו... ברצוני לבחון את התופעה מההיבט הפסיכולוגי", כתב במאמר.
הפסיכולוג מציין במאמרו, כי לאחר בדיקה מעמיקה של תופעת ההתאבדות וניתוח מניעי התופעה וגורמיה, ניתן לחלק את הנערים והנערות ה"מתנדבים" לשתי קבוצות עיקריות: בקבוצה הראשונה משתייכים אלו שמביעים בגלוי את נכונותם למות כדי להגשים מטרה מדינית או לנקום. את קבוצה זו כינה "קבוצת האנשים המוכנים למות". לקבוצה השניה משתייכים אלה שמביעים רצון למות. אותם כינה "קבוצת האנשים החפצים במוות" ואליה מתייחס המאמר.
מצפיה בקבוצה השניה גילה הפסיכולוג כי אלו חולי נפש במלוא מובן המילה: "מצפיה בהתנהגותם של כמה מאנשים המשתייכים לקבוצה השניה ומלימוד הפרופיל הפסיכולוגי שלהם התברר שהם חולי נפש במלוא מובן המילה. עלינו, כחברה, כפרטים, וכפסיכולוגים לשמור על החולים האלה, לטפל בהם... רצון זה עולה בקנה אחד עם מצבים רבים הכוללים נסיבות חברתיות ופוליטיות ספציפיות שהופכות את החולה מהקבוצה השניה לנשק זול בידי אדם, קבוצה מפלגה או תנועה המנצלת רצון זה כדי לזכות בנקודות בזירת הפעולה הצבאית על חשבון אותו חולה".
בעקבות מעקב אחר מספר לא קטן של מקרים הצליח הפסיכולוג לזהות שני סימפטומים חשובים באמצעותם ניתן לאבחן את המחלה ולטפל בה. הסימפטום הראשון: מי שרוצה למות סובר שאין משמעות לחייו ואין דבר בעולם שראוי לחיות למענו. הסימפטום השני: הסברה שמשתלטת על מוח החולה: החיים קשים מן המוות.
לדברי הפסיכולוג אדם מאוזן ובריא מבחינה נפשית מבין מיד כי תחושה של החיים קשים מהמוות היא זמנית ולמעשה נובעת מלחץ נפשי או פיזי. "אפשר לדמות זאת למי ששוחה בים ומכניס את ראשו למים כאשר מגיע גל, סיטואציה זו אינה גורמת לו לחשוב להטביע את עצמו. הגל נעלם וחייו שבים למסלולם. אולם, במקרה של חולי הנפש, עלינו כחברה וכפסיכולוגים לספק להם את כל האמצעים האפשריים כדי שיתגברו על כל הגלים...
"למרבה הצער, במקום לטפל באותם חולים כמה קבוצות בחברה הערבית והמוסלמית בכלל וכמה קבוצות בחברה הפלשתינית בפרט, הפכו לגורם מעודד ותומך באותם אנשים שרוצים למות. במקום להצילם מטביעה, אותן קבוצות דוחפות את ראשיהם עמוק יותר ויותר מתחת למים באמצעות פיתויים והבטחות שווא", כתב במאמרו.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה