לשתות קפה בסטודיו

לכתוב חמש מאות מילים על בית קפה נשמע בתחילה כמו משימה בלתי אפשרית. בימים בהם הקפה, הקרואסון וארוחת הבוקר עברו פסט-פודיזציה, מה כבר יכול להפתיע אותנו? אולי תמונה של בן למשפחת בובליל על שקית סנדוויץ' חלומי. בעצם, גם זה די צפוי.

כנראה שגם לעירית וענבל מ'קפה בסטודיו' שבבית-נקופה קצת נמאס מהפיכת כל עולמנו לפס יצור, בו מכונות דוחפות לפינו ארוחות בוקר בגודל אחיד. קשה להגדיר את המקום שלהן כבית קפה. בכלל, קשה מאד להגדיר אותו. מה שבטוח הוא שכדי לנסות להסביר את החוויה בקפה בסטודיו לא די בחמש מאות מילים.

נכנסתי למקום בשעת בוקר מוקדמת ומיד קיבלו את פני תנורי חימום גדולים שהניסו את הצינה של הרי ירושלים ממרפסת העץ הגדולה שבו. בתור נציגתו של האגף האמנותי, גררה אותי נירית לסטודיו לקרמיקה המחובר לחלל הפנימי של בית הקפה. אכן, קפה בסטודיו, פשוטו כמשמעו. מהר מאד הבנתי ממנה שהקונספט של המקום מתבסס על השילוב של אוכל טוב, אמנות ואנשים שמחים.

בסטודיו שהוא גם בית קפה נערכים חוגים וסדנאות קדרות ויצירה בקרמיקה. בבית הקפה שהוא גם סטודיו נערכות בערבי חמישי הופעות חיות במהלכן המקום הופך לפאב (יש אפילו בירה מהחבית!).

אם לא די בכך, בימי שישי יש הופעות ג'אז ובשבת בבוקר נערכות הפעלות יצירתיות לילדים, בעוד בית הקפה מפנק את ההורים היגעים. בעתיד מתוכננים גם ערבי בימת תיאטרון ליוצרים צעירים, אגף ליצירה מחומרים ממוחזרים ושלל רעיונות של בעלות המקום, שמקוות להפוך אותו למרכז תרבות ואוכל לתושבי הסביבה (מבשרת, הר אדר וכל מי שנע על ציר תל אביב - ירושלים). מכיוון שמדובר בהגשמת חלומותיהן, מבחינתן כל אורח הוא שותף בהרפתקה וזוכה ליחס אישי בהתאם.

מתוך רצון להתמקד באוכל וכדי שדעתי לא תוסח על-ידי תצוגת יצירות הקרמיקה המרשימה שבחלל הפנימי, ישבתי על המרפסת ופניתי לבחון את האגף של ענבל - האוכל. כיאה למקום משפחתי, ניתן למצוא בתפריט מגוון של קישים ומרקים תוצרת בית, כריכים מסוגים שונים, פסטות, סלטים ונציגות לדגים בדמות סלמון בכבישה ייחודית. המשותף לכולם הוא השקעה בפרטים הקטנים ושימוש בחומרי גלם מקומיים וטריים. לאחר התלבטות בין השילוב המנצח של קיש ומרק (45 שקל) לארוחת בוקר, נפל הפור על האחרונה (45 שקל גם היא).

כשמדובר בארוחת הבוקר שלי אני צרכן מאד דקדקן אך גם מאד נאמן. מבחינתי כל שקשוקה שבושלה יתר על המידה או קפה שהוגש פושר - פוסלים את המקום, בעוד אומלט טוב וריבה ביתית יקנו אותי לעד.

רק כשהגיעה כוס הקרמיקה הכחולה לשולחן נפל לי האסימון - כל כלי האוכל במקום מיוצרים בסטודיו ואף ניתנים לרכישה. שתייה מכוס יוצאת דופן הפכה את ההפוך הסטנדרטי לחוויה כה מעניינת, שהבהירה לי עד כמה פרט כה קטן עשוי לגרום להבדל גדול. לקפה נלוותה צלחת של מגוון עוגיות משובחות במיוחד. לאחר שיצאתי מהמקום הצטערתי שלא הצטיידתי בכמה מהן לדרך. עוגיות האגוזים והשוקולד-צ'יפס מומלצות במיוחד.

השקשוקה שכללה עגבניות טריות, בצל ופלפלים שטוגנו כולם לרוטב סמיך, גרמה לי מיד לקרוא לענבל. עשבי התיבול הטריים והרוטב העשיר שלה הזכירו לי את הסלטה-מטבוחה המושלם של סבתא שלי, והייתי חייב לברר אם במתכוניה של ענבל כלולות השפעות מצריות. על אף שהאלמנטים המצריים לא היו מכוּונים, היה מדובר בשקשוקה 'לפי הספר', כולל החלמון הנוזלי.

מלבד השקשוקה שקנתה את לבי, גם כל שאר המרכיבים חרגו מהשגרה - סלט חצילים קלויים תוצרת בית וטחינה עשירה בפטרוזיליה היוו שידוך נאה ללחמנייה מקמח מלא, שבקרוב תוחלף על-ידי לחמים ממחמצת שאור שיוכנו במקום. הסלט שנקצץ דק שפע טריות עם הבלחה מפתיעה של נענע שמגיעה הישר מגינתה הפרטית של ענבל. את הגבינות הרכות הסטנדרטיות המוגשות בדרך כלל בארוחות בוקר, החליפו גבינות איכות של משק יעקובס - קממבר עם אגוזי מלך ועיגולי גבינות צאן חצי קשות שצופו בזעתר ושבבי פלפל מתוק יבש. ריבה מצוינת של אגסים ביין אדום הכניסה מתיקות לבוקר שלי, ואוזנה במהרה על-ידי מיץ טרי מאשכולית אדומה וחמצמצה. כשם שהמקום כל כך לא שגרתי, ארוחת הבוקר הייתה גם היא יוצאת דופן וענתה על כל ציפיותיי הדקדקניות.

אנשים שקמים יום אחד בבוקר, לוקחים סיכון ומנסים להגשים את חלומם, תמיד היו עבורי מושא לקנאה. עבור פחדנים כמוני, נותרה רק האפשרות לקחת חלק קטן בהרפתקאות כאלו. מסתבר שהאהבה הרבה בה עובדות ענבל ונירית הצליחה להדביק גם אותי, ואני מתכנן לפתח מערכת יחסים מורכבת יותר עם המקום שלהן וארוחת הבוקר האיכותית שבו. היצירתיות, חוסר הפשרות והתוכניות הגדולות שלהן לגבי קפה בסטודיו, מבטיחים עתיד רווי שקשוקות, כלי קרמיקה ואנשים מחייכים. ואותי ביניהם.