מחקר: כוונה זה כואב

חוקרים מאוניברסיטת הארוורד גילו כי חווית הכאב משתנה במקרים בהם אנחנו מאמינים שמישהו גרם לכאב בכוונה תחילה. במסגרת מחקר, משתתפים שהאמינו כי הם מקבלים מכות חשמל מאדם אחר בכוונה תחילה, ולא בטעות, דירגו את אותה מכת חשמל כמכאיבה יותר. יתירה מכך, נראה היה כי המשתתפים התרגלו למכות החשמל שקיבלו שלא במכוון, אך אלו שניתנו בכוונה עוררו כאב חדש בכל פעם.

המחקר, פורסם בגיליון האחרון של "Psychological Science".

ידוע מזה זמן רב כי המצב הנפשי שלנו יכול לשנות את חוויית הכאב, אך הממצאים האחרונים מראים כי הדרך בה אנו תופסים את המצב הנפשי של אחרים יכולה גם היא להשפיע על הדרך בה אנו חשים כאב.

עורכי המחקר הראו למעשה כי אפילו אם שני אירועים מכאיבים זהים מבחינה פיסית, הרי שזה שנעשה עם כוונה לפגוע - גם פוגע יותר. אפשר לנסות להבין זאת אם נשווה סטירה מחברה המנסה להגן עלינו מפני יתוש, לעומת אותה סטירה ממאהבת דחויה. לראשונה סביר להניח שנתייחס במשיכת כתפיים, בעוד שהשנייה תצרוב את לחיינו עוד שעות ארוכות.

עורכי המחקר סבורים כי פגיעה מכוונת ופגיעה שאינה מכוונת גורמות לרמות שונות של כאב רק בגלל הכוונה השונה.

מפענוח השפה, ועד להבנה של מחוות שונות, המוח שלנו מנתח משמעויות שונות אותן הוא קולט מהסביבה החברתית שלנו. לפגיעה מכוונת יש משמעות שונה מאד מלפגיעה בשוגג.

סיבות אבולוציוניות

המחקר כלל 48 משתתפים שצורפו לבן או בת זוג, שיכלו להשמיע להם צליל או לתת להם מכת חשמל. במצב שהוגדר כ"כוונה תחילה", המשתתפים קיבלו מכת חשמל כשבן הזוג בחר באופציה של מכת החשמל. במצב שהוגדר "ללא כוונה תחילה", המשתתפים קיבלו מכת חשמל כשבן הזוג בחר באופציה של הצליל. מסך המחשב הראה בצורה ברורה ששני המשתתפים ידעו מה הייתה בחירתו של בן הזוג ושמכת חשמל עומדת להגיע, זאת כדי להבטיח שמכת החשמל לא תהיה מפתיעה יותר במצב "ללא כוונה תחילה".

למרות זהות מכות החשמל בשני המצבים, אלו שהיו במצב של "כוונה תחילה" דירגו את המכות מכאיבות יותר במידה משמעותית. יתירה מכך, אלו שבמצב "ללא כוונה תחילה" התרגלו לכאב, ודורגו אותו פחות ופחות מכאיב, בעוד שאלו במצב של "בכוונה תחילה" המשיכו להרגיש כאב חד וברור.

החוקרים משערים כי מדובר בגורמים אבולוציוניים האחראים לשוני.

ככל שפעולה מסויימת מכאיבה יותר, כך גדולים יותר הסיכויים שנשים אליה לב ונפסיק אותה. אם מדובר בפגיעה מקרית ולא צפויה, רוב הסיכויים שמדובר באירוע חד פעמי, ואין צורך לעשות בעטיו דבר. אך אם זוהי פגיעה מכוונת, היא עלולה להיות אחת מני רבות, ולכן רצוי לשים לב אליה ולעשות משהו בנידון. המסקנה ההגיונית היא שהגוף והמוח שלנו יגבירו את עוצמת הכאב כשאנו יודעים שהוא עלול לרמז על איום להישרדותנו.

הממצאים מסבירים למעשה את חוויית הכאב ואת החוויה של אירועים שליליים בחיים. אם אירועים שליליים נראים מכוונים, הם עלולים לפגוע יותר. כך גם אפשר להסביר מדוע עינויים הם כה מייסרים - לא רק ששיטות העינוי עצמן מכאיבות בצורה נוראית אלא גם המחשבה שהם מכוונים גורמת להם להכאיב יותר מאשר כאב ללא כוונה.

מצד שני, במידה ואירועים שליליים נראים חסרי כוונה, פגיעתם עשויה להיות קלה יותר, מה שיכול להסביר, בחלקו, מדוע אנשים נשארים במערכת יחסים של התעללות. על-ידי רציונליזציה ושכנוע עצמי כי אין בכוונת בן הזוג לפגוע בהם בכוונה תחילה, קורבנות מסויימים מצליחים לעמעם את חווית הכאב, מה שיכול לגרום להם שלא לצאת ממערכת יחסים מעוותת זו.

המחקר נתמך על-ידי המוסד הלאומי לבריאות הנפש, מועצת המחקר הקנדית למדעי החברה והמוסד למחקרים הומניים.