לדור: תיק בל"ל נסגר - לא ניתן לבסס אישום

פרקליט המדינה, משה לדור, הודיע (יום ה', 4.12.08) כי החליט לסגור את תיק החקירה נגד ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הנוגע למכירת מניות בנק לאומי. "בחינתנו את חומר הראיות במקרה שלפנינו מעלה איפוא כי לא נמצאה תשתית ראייתית כנגד אולמרט, היכולה לבסס אישום פלילי בעבירה של מרמה והפרת אמונים וסיכוי סביר להרשעה בה, ועל כן החלטתי לסגור התיק מחוסר ראיות מספיקות", כתב לדור בהודעתו.

בהחלטה מציין לדור כי בין הקשיים שהובילו לסגירת התיק, ההכרעה כי אולמרט פעל בניגוד עניינים משולש אך בעוצמתו לא היה "פן מחמיר ההופך את ניגוד העניינים לעבירה פלילית". עוד ציין את הקושי להגיע לחקר האמת בשל העדר שיתוף פעולה של העדים וקשייהם "לזכור" את המאורעות המדוברים.

לדבריו, החקירה בפרשת מניות בנק לאומי התמקדה בהתנהלותו של אולמרט מתוך ניגוד העניינים שבו היה לכאורה בעיקר מול הקבוצה ומייצגיה. מדובר בניגוד עניינים לכאורה המבוסס על יחסים חבריים עם המשקיעים ובעיקר עם נציגת המשקיעים עו"ד תמר בן דוד, ידידתו של אולמרט. לכך יש לצרף את קשריו המשפחתיים עם מחותנו עו"ד פרופ' גרוס.

הגורמים החוקרים התבוננו לדבריו במידת הסטייה מן השורה במהלכיו של אולמרט, שעה שעמד לכאורה בקשר "בלתי מדווח" עם בן דוד לצורך הידברות ישירה. "קשר זה שימש גם להעברת אינפורמציה פנימית בנוגע למהלכי משרד האוצר, אם כי בעלת חשיבות משנית וככזו שהייתה גם מוכרת בעיקריה לעוד מתעניינים מחוץ לגורמי הרשות. הקושי העיקרי בהתנהלות זו נובע מאי גילוי הפרטים לפקידים שניהלו את ההליך וליתר המתמודדים, וכן באי חשיפת ניגוד העניינים בו היה מצוי. למרות אלה, כפי שהסברתי, בנסיבות העניין מדובר בסטייה מן השורה שאינה מהותית ושאינה מובהקת דיה לטיפול בכלים פליליים", הסביר.

לדור הדגיש כי בחינת מכלול פרטי אופן התנהלותו של אולמרט בפרשה על-פי הראיות שנאספו, הביאה למסקנה כי גם אם אולמרט פעל בפרשה זו כשהוא מצוי בניגוד עניינים, עוצמתו של ניגוד זה הייתה נמוכה יחסית, ו"גם אם סטה במידת מה מן השורה, הייתה זו סטייה מוגבלת".

לפיכך, ניגוד עניינים זה והסטייה מהשורה ש"לא היו מובהקים דיים, אף בראייה מצרפית, לא די בהם כדי לבסס אף לכאורה פגיעה מהותית באותם ערכים מוגנים שביסוד העבירה. בענייננו גם לא ניתן להצביע על קיומו של פן נוסף לחומרה הנדרש לצורך ביסוס הרשעה בפלילים, בעבירה של הפרת אמונים", ציין לדור.

בהחלטה התייחס לדור לסוגיית "הסטיה מהשורה" וחשף את הקשיים בהגדרתה. "לגבי חלק מההתנהגויות השורה ברורה: אולמרט יצר קשר ישיר מול מקורביו ולא חשף אותו בפני הדרג המקצועי ובפני יתר המתמודדים. נגישות ישירה אל השר אינה מובנת מעליה, וזמינותו מול משקיעים פוטנציאליים אינה נתפסת בהכרח כאופציה של כולם".

לדברי לדור התנהלות זו "פגעה במידה מסוימת בניהול השוויוני של ההליך ובאמון הציבור בטוהרו. התנהלות אולמרט גם הביאה לחשדנות כלפיו (גם אם בדיעבד נמצא כי הייתה מופרזת), ולפגיעה באמון פקידי ציבור שפעלו במחיצתו של נבחר הציבור. אולם בסופו של יום, ההחלטות נתקבלו לאחר דיון עם כלל הגורמים הרלוונטיים, והמגעים של אולמרט עם מקורביו לא הניבו שינוי משמעותי בתנאי ההליך ולא פעלו לטובת הקבוצה דווקא".

עם זאת, כשר ותיק אולמרט "היה חייב לדעת כי קודם לכניסתו לעסקה רגישה עליו להציג את מערכת קשריו עם כלל המשקיעים שעניינם עומד על הפרק בכלל, ועם כלל מייצגיהם. בכלל זה היה עליו להציג את קשריו עם משקיעי הקבוצה, עורכת הדין בן דוד ועם המשרד שייצג את הקבוצה. חשיפה מלאה מעין זו יכולה הייתה להביא ליצירת מגבלות על הפעלת הסמכות ואולי אף למנוע מאולמרט לעסוק בהליך. חשיפה זו הייתה מונעת את התקלות שאירעו בהליך, ואף הייתה מביאה לבירור עובדתי מקיף של האינטרסים של גרוס ברווחי משרד גרוס - חודק, שאולמרט, לטענתו, לא היה מודע להם".

לדור הדגיש כי על-פי פסיקת בית המשפט העליון חל איסור על עובד ציבור לבצע פעולה שבה הוא מצוי בניגוד אינטרסים, קרי, ניגוד בין אינטרס עליו הוא מופקד כמשרת ציבור לבין אינטרס אחר כלשהו כמו אינטרס של חבר או בן משפחה. אך לדבריו, לא כל פעולה בניגוד עניינים עולה כדי עבירה פלילית. בעבירה של מרמה והפרת אמונים אין די להצביע על "כשלים נורמטיביים בהתנהגות נבחר ציבור שאפשר וראויים הם לביקורת", אלא יש להוכיח "גם אם באורח מצטבר, מאפייני פסול מובהקים דיים בהתנהגות הנבחנת, שירשימו וישכנעו את ביהמ"ש, כי יש ליתן לפסול ביטוי נורמטיבי בהרשעה פלילית".

בחינת המגעים של אולמרט בפרשה מעלה כי "אין מדובר בסטייה מהותית ומובהקת מן השורה שיש לטפל בה בכלים פליליים, כיוון שהיא נעדרת את אותו פן מחמיר הנדרש לשם עליית המדרגה הנדרשת לצורך הגשת אישום פלילי".