תובע טען שמעולם לא ניקה כיור אמבטיה - והפסיד

השופטת אנה שניידר, בעלת הרגישות/מודעות צרכנית נדירה (הלוואי על עוד שופטים), מאוד לא אהבה את התביעה החמדנית שהגיש אברהם חרירי נגד חברת אייס רשתות שיווק מוצרי צריכה בע"מ בסכום של 17,000 שקל.

חרירי קנה בחודש אוקטובר 2005 כיור, שיש וארון למטבח בסכום כולל של 2,349 שקל וקיבל אחריות לשלוש שנים. כעבור כשנתיים הופיעו על הכיור חורים וכתמים שלא ניתן היה להסירם וחרירי ביקש שהכיור יוחלף בטענה שמדובר בפגם. אייס סירבה וחרירי ביקש בכתב התביעה שתשלם לו 1,918 שקל עבור החלפת הכיור, 1,000 שקל עבור הפסד שני ימי עבודה, 14,082 שקל עבור עוגמת נפש והוצאות משפט.

בכתב ההגנה השיבה אייס, שחרף העובדה שחרירי לא הוכיח שמדובר בפגם שלא עקב טיפול רשלני, נשלח לביתו נציג שקבע שהכיור נוקה בחומר שפגע בו. לדבריה, חרירי הכחיש חד-משמעית שניקה את הכיור בחומר ניקוי והוסיף שלמעשה מעולם לא ניקה את הכיור. אייס ביקשה לדחות את התביעה בהעדר עילה.

בדיון בפני השופטת אנה שניידר, העלה חרירי טענה חדשה שלא צוינה בכתב התביעה (טענה חדשה הינה בגדר הרחבת חזית, האסורה גם בבית המשפט לתביעות קטנות למרות שאינו כפוף לסדרי הדין הרגילים), לפיה משרד הבריאות לא אישר את המוצר מאחר והוא כולל חומר מסרטן ועל כן דרש פיצוי. בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, דחתה השופטת שניידר את התביעה וחייבה את חרירי לשלם לאייס 700 שקל הוצאות משפט בתוך 30 יום. "התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי לא היה שימוש רשלני מצידו במוצר. אין זה סביר שהתובע מעולם לא ניקה את המוצר. כלום יעלה על הדעת שאדם סביר לא ניקה ארון, שיש וכיור בחדר אמבטיה במשך כשנתיים כאשר נעשה שימוש יומיומי בחדר זה? הטענה כי המוצר לא נוקה כלל פוגעת קשות במהימנותו של התובע, וכך גם דרישתו לפיצוי שעולה פי-7 ויותר על הסכום ששולם על ידו עבור המוצר, וזאת לאחר שעשה בו שימוש במשך כשנתיים".