בית המשפט הורה למעצבת אופנה לשלם עבור חגורות

אורית אלבכר, המנהלת עסק לייצור חגורות עור, תבעה את נעמה חסין ואת חברת טובלס 1998 בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב בסכום של 11,622 שקל בגין סכסוך כספי.

לטענתה, בחודש מאי אשתקד, סיפקה לנתבעות חגורות בשווי של 8,922 שקל ולא קיבלה תמורה. בהמשך הזמינו התובעות חגורות נוספות אולם סירבו לשלם עבורן והן נותרו בחזקתה.

בכתב ההגנה טענו הנתבעות שחלק מהחגורות לא סופקו, ואלה שכבר הגיעו לחנות הוחזרו לאלבכר עקב פגם בייצור. "מתוך הזמנה של 130 חגורות סופקו בפועל כ-60 חגורות שהיו באיכות ירודה ונאלצנו להורידן מהמדפים. יתר החגורות לא סופקו במועד וכשהחלה מכירת סוף העונה ביקשה התובעת לספקן. בשלב זה לא היינו מעוניינות שכן עונת המכירה חלפה". הנתבעות ביקשו לדחות את התביעה.

השופט חגי ברנר ביקש מאלבכר להציג תעודות משלוח המוכיחות שהחגורות נמסרו לנתבעות. אלבכר הציגה שלוש תעודות אולם רק אחת מהן הייתה חתומה על-ידי הנתבעות ובשתי התעודות האחרות לא הייתה חתימה. "והרי זו בדיוק מטרתה של תעודת המשלוח - להוות אסמכתא למסירת הסחורה ללקוח, באמצעות החתמתו על תעודת המשלוח כאישור שקיבל את הסחורה", הבהיר השופט.

בסופו של דבר, בפסק דין שניתן בשבוע שעבר בהעדר הצדדים, חייב השופט את הנתבעות לשלם לאלבכר 2,570 שקל בתוספת 500 שקל הוצאות משפט.

השופט הדגיש שמאחר והנתבעות כפרו בטענה שקיבלו את כל החגורות ואלבכר לא הציגה תעודות משלוח חתומות הרי שבכך לא הוכיחה טענתה והיא נדחית. עם זאת ציין השופט שהנתבעות לא הוכיחו באמצעות חוות דעת מומחה שבחגורות נמצאו פגמים. "לא שוכנעתי כי הטענה בדבר פגם בחגורות הועלתה בזמן אמת, בעת קבלת הסחורה, ולא נסתרה טענת התובעת שמדובר בטענה שהועלתה בדיעבד כדי להימנע מתשלום חוב".

בפסק הדין עוד נקבע שיש לדחות את טענתה של אלבכר כי סיפקה חגורות נוספות שלא נכללו בחשבונית. "הטענה נטענה בעלמא ללא פירוט מינימלי. הטענה לא נסמכה במסמך ולא בתחשיב כלשהו ולכן יש לדחותה".