מעבדות לחירות? תכלס!

כפיית המדינה לבצע פסק דין - רקע?

הגם שלאור עיקרון שלטון החוק הכל כפופים לחוק, לרבות, ובעיקר, הרשות השלטונית, מעולם לא הוגשה בעבר בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט כלפי המדינה, הגם שלא פעם בג"צים לא קוימו. לבית המשפט הגבוה לצדק ישנו קושי, אשר ניתן להגדירו קושי הטמון במאזן יחסי הכוחות העדין (שהופך להיות ממש שביר לאחרונה, בימי פרידמן), 'לעלות מדרגה' ביחסים המתוחים ממילא (בעיקר לאחרונה) בין הרשות השופטת למבצעת, ולהפעיל אמצעי כה חריף כלפי הרשות השלטונית. הקושי לאכוף את פסיקת בג"צ על הרשות המבצעת נובע ממקור נוסף: מרבית פסקי הדין של בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק קשים לקריאה, להבנה, לעיכול, נראים כמו עבודות סמינריון (במקרה של הנשיא לשעבר ברק) או כמו יצירות ספרותיות פילוסופיות (במקרה של השופט (בדימ.) חשין). לא תמיד קל להבין מבליל האמירות 'ברמה הנורמטיבית' למה התכוון המשורר (קרי בג"צ). אלא שבימים האחרונים נפל דבר, ויש שיאמרו כי מערכת היחסים העכורה, מאז פרשת רמון ומאז מינוי פרידמן למשרת שר המשפטים, התעכרה עוד יותר. בית המשפט העליון, בפסק דין חריף, קורא למדינה ליישם את פסק דינו.

30 יום, בצע

בבג"צ 4542/02 נקבע כי הסדרים של כבילת עובד זר למעסיקו הם בלתי סבירים, והמשיבים התבקשו לגבש הסדרים חדשים בנושא עד ליום 31.3.07. השופט אדמונד לוי קבע כי חרף הזמן הניכר שעמד לרשותם, טרם מלאו המשיבים אחר פסק הדין של בית המשפט. אומנם הם לא ישבו בחוסר מעש, והחלו בנקיטת הסדרים ביחס לענפי הסיעוד, החלקאות והתעשיה, אך ההסדרים לא פורסמו, הם אינם מיושמים, ורבות מרשויות האכיפה ממשיכות לפעול כאילו הבג"צ מעולם לא ניתן. השופט אדמונד לוי הורה למדינה לדווח, בתוך 30 ימים, כיצד ומתי הם מתכוונים לפרסם את הנהלים להעסקת עובדים זרים, ובעקבות כך יוחלט על המשך הטיפול בעתירה.

מהומה רבה, על עבדות מודרנית

תזכורת באשר לעתירה המקורית: בעתירתם המקורית טענו העותרים כי הסדרי הכבילה המונהגים הופכים את העובדים לקניינם של המעסיקים, כאשר האחרונים יכולים לכפות חוזי עבודה ללא יכולת מיקוח של ממש של אלה הניצבים מולם. העותרים טענו כי במצב זה כרוכה פגיעה אנושה בזכויות יסוד, ובראשן זכותו של העובד לכבוד והזכות לבחור עם מי יתקשר בחוזה עבודה. בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט הגבוה לצדק אימץ את עמדת העותרים ופסק כי הסדר הכבילה פוגע בכבודו של העובד הזר ובאוטונומית הרצון שלו. נקבע כי הסדר הכבילה בלתי חוקי וכי יש ליצור הסדר חלופי תחתיו. המדינה קיבלה ארכה בת שישה חודשים ליצירת אותו הסדר חלופי מיוחל.

שינוי קונספטואלי טרם התרחש

בעתירה המקורית מצא כי תפיסת המדינה את העובדים אשר רישיונם הופקע, עקב פטירת המעביד או פיטוריו אותם וכדומה, כשוהים בלתי חוקיים אשר דינם גירוש ומעצר, טרם שונתה, ועל כן במסגרת הליך הביזיון קרא בית המשפט העליון למדינה להפנים את הרעיון ולפיו תם ונשלם הסדר הכבילה, ואינו עוד.