קילל את עורך הדין של אשתו ושילם על כך

עו"ד רון וינשטוק תבע את רחמים בן יהודה בבית משפט השלום בירושלים בסכום של 120,00 שקל בגין לשון הרע. מכתב התביעה עלה שעו"ד וינשטוק, ייצג את אשתו של בן יהודה בתיק גירושין, ובשני מקרים, הטיח בו עלבונות וקללות שפגעו בשמו הטוב.

באחד המקרים בחודש יוני 2006, פגש בן יהודה את עו"ד וינשטוק במסדרון בית המשפט לענייני משפחה בירושלים והטיח בו לעיני ציבור המתדיינים ועורכי דינם: "אתה גדול העבריינים, שקרן פתולוגי, הוצאת בערמומיות פרטים מהקלדנית של השופט על חברה שלי וניצלת את המידע כנגד בת זוגתי". לדברי עו"ד וינשטוק, בהשמצות הללו היה משום לשון הרע ופגיעה בשמו הטוב.

במקרה אחר, כעבור שבוע, במהלך דיון בתיק הגירושים, הטיח בן יהודה בעו"ד וינשטוק, בפני השופט והקלדנית שהוא "שקרן פתולוגי" ובית המשפט הזהיר אותו שיפסיק. לטענת עו"ד וינשטוק, בדברים אלה היה משום פגיעה בשמו הטוב ולשון הרע. עו"ד וינשטוק, העיד שני עורכי דין ששמעו את הקללות והאיומים במסדרון.

בן יהודה השיב להגנתו, שהדברים שנאמרו בשעת כעס, ובפרק זמן קצרצר, אינם יותר מגידוף גס בלבד, ואינם שונים מהקללה "חמור". כמו-כן שהאמירות לא פגעו בכבודו של העו"ד, מאחר ולא עשו רושם על השומעים, ואין מדובר בלשון הרע. לטענתו, אמירותיו תוך כדי דיון, חסות בצילה של החסינות הקבועה בסעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע ואינן יכולות לשמש עילה למשפט פלילי או אזרחי. בן יהודה ביקש לדחות את התביעה בהעדר עילה.

בפסק דין שניתן בחודש שעבר בהעדר הצדדים, חייב השופט ארנון דראל את בן יהודה לשלם לעו"ד וינשטוק 20,000 שקל בתוספת 3,500 שקל שכר טירחת עו"ד.

לדברי השופט, לשון הרע נבחן על-פי מבחן אובייקטיבי, קרי, המובן שייחס האדם הסביר לפרסום ואם היה בכך כדי לפגוע בשמו הטוב של הטוען לפגיעה. כמו-כן שאין חשיבות לכוונות הפרסום או לדרך שהובן על-ידי הטוען לפגיעה. "השומע הסביר, היושב ברחבה בתוך בית המשפט, השומע אדם צועק לעבר עו"ד כי הוא גדול העבריינים או כי הוא שקרן פתולוגי, מתייחס אליהם כאל פגיעה והטלת דופי באופיו וביושרו של התובע. יש באמירה כזו כדי להוות לשון הרע כהגדרת המונח בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע ואיני סבור כי יש צורך להרחיב על כך... השפלת התובע באופן הזה והטחת הדברים כלפיו, הפוגעים בהגינותו וביושרו היא בעלת השלכות רבות ויש לתת עליה את הדעת".

השופט הוסיף שהאמירה "שקרן פתולוגי" לעו"ד, אינה מותרת גם אם נאמרה באולם בית משפט ואינה חוסה בצילה של החסינות. "מדובר בהשמצה פרועה, חסרת בסיס שכל מטרתה לבייש ולבזות את עוה"ד. אף אם מדובר באירוע שהתרחש בתוך אולם בית משפט בדלתיים סגורות, כך שמידת הפגיעה נמוכה יותר, איני סבור כי יש להקל ראש במידת הפגיעה בתובע מאירוע כזה וכי די בכך שהדברים לא השפיעו על יחסם של הנוכחים באולם כלפי התובע. אין להסכים עם מצב שבו בעל דין שכנגד, מטיח דברים מסוג זה בפני עו"ד בתוך אולם בית המשפט".