הצדק נעשה: מעמד "דייר ממשיך" לנכה

המקרה הבא ממחיש עד כמה מדינת ישראל יכולה להיות אכזרית לחלשים. א.א (השם המלא שמור במערכת), בן 55, לוקה בפיגור שכלי חמור, בעיות בריאות, מחלות נפש ובעיות מוטוריות, בגינן הוכר כנכה בדרגה של 100 אחוז, הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים עתירה נגד משרד הבינוי והשיכון וחברת "עמידר" להכיר בו כ"דייר ממשיך" בדירה של אמו המנוחה.

מהעתירה עלה שא. התגורר עם אמו המנוחה בדירה של עמידר בקריית גת משנת 1956 עד לשנת 2002, בה החליטה האם להעבירו למוסד לחוסים למשך ימי השבוע ובסופי שבוע וחגים שב א. לדירה.

בחודש ינואר 2007, עם פטירת האם, סירבה "הוועדה העליונה לאיכלוס", להכיר ב-א. כ"דייר ממשיך" בטענה שלא התגורר בדירת אמו במשך 3 שנים ברציפות טרם פטירתה, וחי במוסד. א. השיב שהעובדה שחי חלק מימות השבוע במוסד, לא פגעה ברציפות המגורים, מה גם שבנהלי "הסדרת זכויות חוזיות של דיירים ממשיכים", נקבע שרציפות אינה נפגעת עקב היעדרויות קצרות וארעיות כגון אשפוז לצורך טיפול רפואי. כמו כן, שהמעבר למוסד נכפה עליו, והיה בכוונתו לגור בדירה דרך קבע טרם פטירתה של אמו. "יש לראות בי כמי שהתגורר בדירה גם בתקופה בה שהיתי במוסד, מה גם שכתובתי הרשומה וחלק גדול מחפציי נותרו בדירה".

א. סירב לעבור לדירות חלופיות והדגיש שתכלית חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, מחייבת שתינתן לו עדיפות בקבלת דיור ציבורי בדירת אמו לאור נסיבותיו האישיות, קשיי הסתגלותו והעובדה שהתרגל לשכונה ולשכנים. בעתירתו ביקש א. לחייב את המשיבות להעניק לו מעמד של דייר ממשיך.

המשיבות טענו שלאור מגוריו הממושכים של א. במוסד, אין לראותו כמי שהתגורר בדירה במשך 3 שנים שקדמו לפטירת אמו. "יש לפרש את תנאי הזכאות למעמד 'דייר ממשיך', באופן מצמצם לאור האינטרס הציבורי". המשיבות ביקשו לדחות את העתירה בחיוב בהוצאות.

בפסק דין שניתן בשבוע שעבר בהעדר הצדדים, קיבל השופט יהונתן עדיאל את העתירה וקבע שיש לראות ב-א. "דייר ממשיך" בדירה, והחלטת משרד הבינוי והשיכון בעניין בטלה. השופט עדיאל הפנה לפרשנות הרחבה שהעניק בית המשפט העליון למונח "התגורר" שראה בו, לא רק שהייה פיזית אלא גם זיקה "מהותית" למקום המגורים.

"בנסיבות העניין שלפנינו, כשמדובר באדם שאין לו זיקת מגורים לדירה אחרת לבד מאותו מוסד, משהעותר התגורר בדירה ברציפות קרוב ל-50 שנה והעברתו למוסד נעשתה רק עקב חוסר יכולתה של אמו המנוחה לטפל בו, עקב מצבו הרפואי, משהעותר המשיך להתגורר בדירה באופן חלקי, בסופי שבוע, חגים וחופשות משך כל תקופת אשפוזו, ובפועל העותר חזר לדירה והוא מתגורר בה כיום, אני סבור שיש לקבל את טענתו כי שהייתו במוסד הייתה שהות זמנית ויש לראות בו כמי ש'התגורר' בדירה כמשמעותו של ביטוי זה בסעיף 1 לחוק גם בתקופה בה שהה במוסד".