הונאת התארים: עבודות שירות לבן שבת

בית משפט השלום בתל אביב גזר (יום ד', 5.11.08) עונשי מאסר בעבודות שירות על שני בכירים לשעבר בהסתדרות המורים שהורשעו בפרשת הונאת תארים. על מזכ"ל הסתדרות המורים לשעבר אברהם בן שבת נגזרו שישה חודשי עבודות שירות, ועל ראש סניף הסתדרות המורים בחיפה אורי גרומן נגזרו חודשיים עבודות שירות.

השניים הורשעו בקבלת שוחד בפרשת התארים באמצעות חברת "מודום" - שלוחת אוניברסיטת ברינגטון ואוניברסיטת לטביה. בן שבת הורשע בנטילת שוחד באמצעות דחייה ממושכת בתשלום 20 אלף שקלים, שכר לימוד עבור תואר ראשון ואי תשלום עבור תואר שני, הטבה של 23 אלף שקלים. גרומן הורשע כי לא שילם שכר לימוד עבור תואר ראשון, הטבה של 20 אלף שקלים. השניים אף הורשעו בהגשת עבודות שלא הכינו בעצמם וכן בהגשת התארים להסתדרות המורים וקבלת תמורת הטבות שכר בשווי של מאות שקלים בחודש.

כשלון של "איבוד חוש המידה"

בהחלטה ציינה השופטת מרים דיסקין כי התקשתה לגזור את עונשם. מצד אחד מדובר בעבירות של שוחד ומירמה והצורך להגן על הציבור מפני שחיתות ולהרתיע מפני עבירות מסוג זה. מאידך, "עומדים לזכותם של הנאשמים עברם הנקי מתום, אורח חייהם הנורמטיבי, פעילותם הציבורית המבורכת וארוכת השנים, תרומתם לחברה ונסיבותיהם האישיות". חריגתם של הנאשמים הייתה לדבריה "כשלון" של "איבוד חוש המידה וכהות חושים לגבי התנהגותם".

בשיקולי ההקלה לעונש ציינה השופטת את עינוי הדין, 9 שנים מאז העבירות ועד לעונש וכן את הפלייתם לעומת נאשמים וחשודים אחרים "ראיתי לציין, כי בפרשה זו, בה היו מעורבים ככל הנראה אלפי אנשים, איתרתי רק 11 פסקי דין ו-27 מקרים בהם הוגשו כתבי אישום, וכן קבעתי, שההגנה הניחה תשתית ראיתית ראשונית לאפלייתם של הנאשמים ואילו התביעה לא השכילה להפיג התרשמות זו או אף להפחיתה. אומנם, לא היה באלה כדי להביא לביטולו של כתב האישום מחמת 'הגנה מהצדק', אך ללא ספק, יש בכך כדי להוות שיקול לקולא בגזירת הדין".

כמו כן, ציינה את עדויות האופי שגמרו את "ההלל" על שני הנאשמים. אלא, ש"דווקא מאנשים בעלי איכויות כאלה, הקרויים 'מלח הארץ' ואמורים לשמש מופת ודוגמא לאחרים, היית מצפה להתנהלות שונה. קל וחומר, כשעסקינן באנשי הוראה ותלמוד".

פרשה העומדת בבדידותה כאות קלון

השניים, "אנשים במיטב שנותיהם- בן שבת בן 76, וגרומן בן 68, בעלי משפחה, עברו כברת דרך ארוכה בחייהם ודרכם נקייה מרבב. הרשעתם בפרשה זו, הראשונה והיחידה, עומדת בבדידותה כאות קלון מכתים בתוך מסכת חיים נורמטיבית ומועילה, המשובצת לכל אורכה ורוחבה ולאורך שנים בהתנהלות ראויה בכול מישורי החיים, ובעשייה לטובת הציבור בכלל וציבור המורים בפרט...החקירה קטעה את פועלם ושניהם איבדו באחת את כל עולמם הציבורי ומקומם הרם הוחלף בספסל הנאשמים".

לבסוף ציינה השופטת גם את הטרגדיה הנוראה שפקדה את משפחתו של בן שבת "בעקבות מות בנו במהלך השירות הצבאי, את תעצומות הנפש שנדרשו לו כדי לאסוף את כוחותיו ולהתמודד עם האובדן והשכול ולאחות את הקרעים".

בסיכום דבריה כתבה דיסקין כי למעצרם ולהעמדתם לדין של השניים "אפקט משברי קשה וכואב עבורם ובעל השלכות מרחיקות לכת. נפילתם מאיגרא רמה לבירא עמיקתא היא ענישה בפני עצמה- להם ולמשפחתם, ענישה שלעיתים קשה כואבת ועולה על כל ענישה אחרת. כתם ההרשעה - אות הקלון הפלילי שהוטבע במצחם של הנאשמים ילווה אותם מכאן והלאה ויאפיל עליהם כצל כבד".