''
נקודה
תל אביב
שמיים בהירים
26°
ירושלים 27°
חיפה 26°
באר שבע 27°
אילת 31°
מדורים
שימושי PLUS

לא הוכח שכלבו של הנתבע נשך והתביעה נדחתה

התובע האשים את בעל הכלב בנזק הגופני שנגרם לו וביקש פיצוי * הנתבע השיב שכלבו לא נשך את התובע אלא כלב משוטט * התביעה נדחתה בהעדר הוכחה

איריס פרחי
ו' חשון התשס"ט
היה או לא היה קשור? [אילוסטרציה]
היה או לא היה קשור? [אילוסטרציה] צילום: השירות הווטרינרי

אלי בן שטרית, 49, תבע את אייל חרמוני בבית משפט השלום בתל אביב בטענה שננשך על-ידי כלבו. מכתב התביעה עלה שבחודש יולי 2003 נפש בן שטרית עם אשתו במושב רמות נפתלי וכשטייל בשבילי המושב, התנפל עליו כלב זאב,שלא היה קשור ושוטט ללא זמם, ונשך אותו ברגל. בן שטרית היה סמוך ובטוח שמדובר בכלבו של חרמוני, לאור דבריו של בעל הצימר שבו התארח, הסכמתו של חרמוני למסור לו את פרטי הכלב והעובדה שאשתו צילמה את מקום האירוע כעבור יומיים. בתצהירו טען בן שטרית שהכלב היה קשור בשרשרת ארוכה שאפשרה לו לצאת מביתו של חרמוני ולהגיע לשביל בו טייל.

חרמוני הכחיש שכלבו, המשמש אותו לצורכי ביטחון, הוא שנשך את בן שטרית. "במושב רמות נפתלי יש כלבים רבים מגזעים שונים בהם גם כלבי זאב. הכלב שלי מוחזק, במרבית שעות היממה, במכלאה סגורה ונעולה. כשהכלב יוצא מהמכלאה הוא נקשר בכבל לדלת הכניסה לבית". חרמוני הוסיף שכלבו אינו משוטט במושב כשאינו קשור, לעומת כלבים אחרים שמשוטטים ולא ייתכן שנשך את בן שטרית. כמו-כן טען שבאחד הבתים השכורים במוש, התגורר בחור שהיה בעליו של כלב זאב, ששוטט רוב שעות היממה במושב ללא השגחה, וכנראה שהוא הנושך. לדבריו, מסר את פרטי כלבו לבקשת אשתו של בן שטרית משום שחשב שכך צריך לעשות ואין בכך משום הודאה באשמה. חרמוני ביקש לדחות את התביעה בהעדר עילה.

בפסק דין שניתן לפני שבוע וחצי, בהעדר הצדדים, דחתה השופטת ארנה לוי, את התביעה וקבעה שלא הוכח שכלבו של חרמוני הוא שנשך את בן שטרית. בן שטרית חויב לשלם לחרמוני הוצאות משפט בסך של 4,000 שקל. השופטת לוי תהתה כיצד יכול היה לקבוע בעל הצימר שכלבו של חרמוני הוא שנשך, אם לא הגיע למקום האירוע ולא ידע היכן ננשך בן שטרית. "ייתכן ובעל הצימר מסר לתובע כי לשכנו יש כלב זאב אך מעבר לכך לא יכול היה לדעת כי זה הכלב שנשך". השופטת התייחסה לכך שבעל הצימר לא הובא לעדות והדבר נזקף לחובתו של בן שטרית וכך גם השינויים בגרסתו שפגעו במהימנותו. "הנשיכה יכולה הייתה להיגרם על-ידי כלבים אחרים ששוטטו במושב. סביר בעיני כי התובע ואשתו, שהיו בהלם, כך על-פי עדותם, מהופעת הכלב בפתאומיות, מהנשיכה ומהדימום הרב, כלל לא שמו לב אם הכלב שנשך אותם היה קשור ברצועה אם לאו, מאין הגיע ולאן הלך". עוד נאמר בפסק הדין שהעובדה שחרמוני מסר לאשתו של התובע את פרטי הכלב, בהתאם להנחיות חברת הביטוח, אין בה משום הודאה ובמיוחד לאחר שלא נכח באירוע.

תגובות

רגע, שקט פה מדי

דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה