המדע מגלה את הקו הדק בין האהבה לשנאה

לפעמים נדמה לנו שיש קו דק מאוד בין אהבה לשנאה, וכעת מדענים גילו גם מדוע.

סריקות מוח שנעשו למתנדבים שהתבוננו בדמויות של אנשים ששנאו, גילו דפוס של פעילות מוחית שמופיע בחלקו באזורים המופעלים גם בעקבות אהבה רומנטית. כך דיווחו חוקרים מאוניברסיטת קולג' לונדון. ממצאי המחקר פורסמו בעיתון "PLoS".

ייתכן שקשר זה יכול לענות על השאלה מדוע רגשי האהבה והשנאה כל כך קרובים אחד לשני.

התוצאות מראות כי קיים דפוס ייחודי של פעילות מוחית בהיבט של שנאה.

במסגרת המחקר, הראו החוקרים ל-17 גברים ונשים תמונות של אדם ששנאו, יחד עם שלוש תמונות מוכרות של פנים נייטרליות. הדמויות השנואות היו כולן נאהבים לשעבר או יריבים בעבודה, מלבד תמונה אחת של פוליטיקאי מפורסם.

סריקות המוח זיהו דפוס פעילות באזורים שונים של המוח שהחוקרים כינו אותם "מסלולי שנאה", שהופעלו ברגע שהמשתתפים ראו פנים שתיעבו.

מה שנקרא "מסלולי השנאה" כללו מבנים בקליפת המוח ובתת-קליפה וייצגו דפוס ברור ונפרד מרגשות כמו פחד, איום וסכנה.

אחד מאזורי המוח שהופעלו היה אזור שנחשב קריטי בהיבט של חיזוי פעולתם של אנשים אחרים, פעולה חשובה כשמתעמתים עם אדם שנוא.

פעילות המוח נראתה גם בגלעין ובאינסולה, שני אזורים המופעלים כשאנשים מתבוננים בפניו של אדם אהוב. המדענים גילו קשר בין שני האזורים לפעולה אגרסיבית ולמצבים מלחיצים.

למרות זאת, ניתן היה לראות הבדלים חשובים גם כן. חלק גדול יותר של הקליפה המוחית - אזור הקשור לשיפוט ולהסקת מסקנות - לא הופעל במצב של אהבה לעומת מצב של שנאה.

למרות שמדובר בשני סוגי רגש עוצמתיים, ייתכן שאנשים מאוהבים לעיתים קרובות פחות ביקורתיים ושיפוטיים לגבי בן או בת הזוג שלהם, אך צריכים לשמור על ריכוז כשמדובר בהתמודדות עם יריב שנוא.