מטפלת שתקפה בני שנה-שנתיים - לעבודות שרות

חצי שנה עבודות שירות וחמישה חודשי מאסר על תנאי נגזרו (יום ב', 27.10.08) בבית המשפט המחוזי בירושלים על תושבת העיר, בת 50, מטפלת באחד ממעונות ויצ"ו בעיר, שהורשעה על-פי הודאתה, במסגרת עסקת טיעון, בתקיפת שלושה פעוטות בני שנה-שנתיים שטיפלה בהם. השופטת אורית אפעל-גבאי גם חייבה את המטפלת לפצות את משפחתו של כל אחד מהפעוטות ב-2,500 שקל.

מגזר הדין עולה כי המעשים היו בשנת הלימודים שהחלה ב-1.9.05. המטפלת שובצה לשמש אחראית על קבוצת הפעוטות, למורת רוחה. באותה שנה, בכמה הזדמנויות, נהגה בפעוטות ב"אגרסיוויות".

לפעוט א' א' בן שנתיים משכה בשיער בחוזקה. ופעם אחרת משכה אותו בכוח תוך שהיא אוחזת בחולצתו. בפעם נוספת כשישב על ברכיו ובכה, בעטה בו בברכו, ולאחר מכן המשיכה לגעור בו שיחדל לבכות.

את הפעוט א' אס', בן שנה וחצי, הכתה במצחו כדי שיחדל לבכות. מן המכה התעצם הבכי. נגד הפעוט ע' ל' בן כשנה וחצי, הפעילה כמה פעמים כוח במהלך הטיפול בו, שלא לצורך ובאופן שגרם לו לאי נוחות. בשתי הזדמנויות אחרות משכה בשערו באופן שהסב לו כאב רב. במועד אחר, כאשר הייתה "מרוגזת", משכה באוזניו של ע' ל' בחוזקה באופן שהסב לו כאב רב.

התלהמות ופאניקה

בטיעונים לעונש דרשה התביעה להטיל על המטפלת מאסר בפועל. הוא טען כי אינו מתעלם מהנסיבות המקילות, ומהעובדה שמדובר באשה לא צעירה, שאיבדה אפשרות להתפרנס בתחום בו עסקה שנים רבות. עם זאת, נטען שגם אין להתעלם מהאינטרס הציבורי ומסבלן של משפחות הפעוטות.

ההגנה ציינה כי המטפלת הועמדה לדין בגלל תלונה שהגישה מטפלת אחרת שקיוותה כי תצמח לה תועלת אישית מהשחרת פניה. עוד נטען כי המעשים שבהם הורשעה המטפלת לא היו חריגים על-רקע האופן שבו התנהלה העבודה במעון. לדברי ההגנה, הסיבה העיקרית להגדת כתב אישום כה חמור וקיצוני נגדה, היה אווירת ההתלהמות והפאניקה שנוצרה סביב הגשת התלונה, שהביאה להעצמה ולהגזמה ביחס למעשים עצמם ולדמוניזציה של דמותה.

לאמיתו של דבר, מדובר בפרשה כאובה של מטפלת, שלאחר שזכתה לתודה ולהערכה במשך כשש שנות עבודה באותה מסגרת, נמצאה מסיימת את דרכה המקצועית, פגועה, כאשר כבודה וערכה העצמי רמוסים. הנאשמת פוטרה מעבודתה, נשללו ממנה זכויותיה הסוציאליות, לרבות פיצויי פיטורין, סביבתה הוקיעה אותה, והורי הילדים במעון התנכלו לה ופתחו במסע נקם יום-יומי המלווה בקללות, יריקות והטרדות.

המטפלת עצמה אמרה במשפט כי נתנה את נשמתה להורים במעון, ובאחת הפכה ל"מכשפה". היא הוסיפה, כי היא עוברת שלוש שנים של "גהינום", חייה אינם חיים, משפחתה אינה מתפקדת ובתה הבכורה עזבה את הבית משום שלא יכלה להתמודד עם התגובות הבוטות של משפחות הילדים. המטפלת בכתה במהלך דבריה וביקשה את התחשבות בסבלה.

ההורים היו מעורבים בכל ההליך

השופטת אפעל גבאי כתבה בגזר הדין כי מעשיה של המטפלת כלפי פעוטות - משיכה בשיער, בעיטה, מכה במצח או משיכה באוזניים - הם "מעשים בלתי נסלחים". מלבד הפגיעה הפיסית בפעוט, גורמים מעשים אלה גם לפגיעה בנפשו ולערעור בטחונו בסביבתו. "כל אדם הפוגע בקטין מבצע עבירה חמורה", במיוחד כאשר הוא אמור להשגיח עליו, כגון הורה, מטפל, מורה.

השופטת הוסיפה כי נראה שביצוע העבירות נבע מתסכולה של המטפלת משיבוצה בקבוצת הפעוטות ולא בקבוצת התינוקות, כפי שציפתה, וייתכן שמדובר גם בחוסר מקצועיותה. כך או כך, קבעה השופטת, היה על המטפלת לפתור את בעיותיה האישיות והמקצועיות, בלי להפעיל אלימות כלפי שלושת הפעוטות, תגובה שהייתה "לקויה ופסולה בתכלית".

עם זאת, הביאה השופטת את נסיבותיה האישיות של המטפלת, את הודאתה ואת החרטה, הבושה והאשמה שהיא חשה. השופטת גם ציינה את הגינוי, הנידוי והטלת הקלון - ענישה חברתית המופעלת כלפי המטפלת מאז נחשפה הפרשה. "משפחות הקטינים במעון היו מעורבות גם בניהול ההליך ונכחו בכל הדיונים", כתבה.