פרקליט המדינה משה לדור הגיש ערעור (יום ה', 23.10.08) על ההחלטה של השופטת נאוה בן אור למחוק כתבי אישום נגד גנבי רכב פלשתינים. בן אור קבעה כי לבית המשפט אין סמכות עניינית לדון בהם. הפרקליט לדור בערעור, בן אור טעתה בזיהוי "המשמעות המשפטית" של גניבות הרכב ברמה של מכת מדינה, ובהחלטתה הקימה "מחסום נורמטיבי" מפני העמדה לדין של אותם עבריינים ו"קיבעה" את המציאות הקשה.
הערעור מתייחס למחיקת כתבי אישום נגד שני פלשתינים שהואשמו במעורבות בגניבות כלי רכב מישראל, פירוקם ושינוי זהותם במשחטות רכב ברשות. בערעור טען הפרקליט לדור כי המחיקה נובעת מטעותה של בן אור בזיהוי "המשמעות המשפטית" של היקף גניבות כלי הרכב "מכת מדינה", כלשונו. נזק כלכלי ברמת הלאומית הנגרם על-ידי הפלשתינים.
לדור מציין כי מנתוני המשטרה שווי אובדן הרכוש לציבור הישראלי עמד בשנת 2005 על 1.45 מיליארד שקלים "נתונים אלה הם מן הגבוהים בעולם ביחס למספר כלי הרכב המצויים במשק הישראלי, כאשר נתוני מציאות כלי הרכב הגנובים הן מהנמוכים בעולם המערבי בצורה מובהקת".
על כך יש, לדבריו, להוסיף כי פעילות זו של גנבי הרכב מהרשות "יוצרת סיכון בטיחותי בהפצת ייצור כלי רכב או חלקי כלי רכב ללא תקן בטיחות כנדרש פעמים מבלי שהקונים כלל יודעים כי מדובר ברכב אשר 'טופל' בשטחי הרשות".
יש לטענתו לגזור את המשמעות המשפטית באשר לתחולת דיני העונשין והסמכות המשפטית מהעובדה כי מדובר במכת מדינה ובנזק כלכלי ברמה לאומית וכל זאת "בהעדר אכיפה אפקטיבית אם בכלל מצידה של הרשות הפלשתינית". מבחינת הציבור מהווה "התופעה העבריינית הזו צרה צרורה", היא מסבה נזקים קשים לבעלי הרכב שרכושם נשלל מהם, לרוכשים תמימים, וגם "למשק הלאומי". כמו-כן כאמור, טמונים בה "סיכונים ישירים ועקיפים לבטיחות התנועה ועקב כך לבטחונו של הציבור".
עוד נטען בערעור כי מדובר בתופעה עבריינית "שיטתית ורציפה" לפיכך יש לראותה "כמכוונת כנגד כלכלת המדינה גם אם לא ניתן לזהות גורם לאומי הקיים בבסיס הפעילות העבריינית". בית המשפט טעה לטענתו בכך שלא נתן משקל של ממש לעובדה כי הרשות הפלשתינית שבתחומיה נעשית הפעילות העבריינית "אינה נוקטת באמצעי אכיפה של ממש אם בכלל, לצמצום התופעה ומאפשרת בפועל יצירת 'ערי מקלט' וקיומו של ענף כלכלי - סחר בכלי רכב ובחלפים גנובים ובכלל זה פירוק וזיוף בשטחה, המתבסס בעיקרו על כלי רכב הנגנבים משטח מדינת ישראל וכל זאת תוך פגיעה קשה ורציפה בכלכלת המדינה ובאזרחיה".
מדובר במצב שבו "תושבי הרשות מייצרים את אותה 'מכת מדינה' ממניעיהם כשהם מצויים ופעילים בשטחי הרשות...ומדובר במצב שבו מנצלים עבריינים תושבי הרשות הפלשתינית הפועלים בשטחי A את סמיכותם למדינת ישראל, את נקודת התורפה שבגבול שבין המדינה והרשות הפלשתינית ואת הריסון האכיפתי של המדינה בשל ההסכמים המדיניים השונים".
בית המשפט טוען לדור, "הקים בהחלטתו מחסום נורמטיבי נוסף מפני העמדתם לדין של אותם עבריינים וקיבע בכך את המציאות הקשה שתוארה לעיל". לטענתו הרווח הכלכלי והעדר האכיפה מצד הרשות צריך להוות שיקול בהכרעה המשפטית על הסמכות השיפוטית וכי פרשנות "מצמצמת" בסמכות "עלולה להוביל למציאות בה מדינת ישראל תמצא את עצמה עומדת חסרת אונים מבלי יכולת להגן על תושביה, רכושם וכלכלתה מפני אותם תושבי חוץ"
עוד טוען לדור כי החלת הדין הישראלי על אותם עבריינים ברשות לא תפגע פגיעה של ממש בריבונות הרשות שכן זו "אינה פועלת למיגור התופעה אלא היא דווקא נהנית ככל הנראה מרווח כלכלי שנצבר אצל אזרחיה כתוצאה מן הפעילות העבריינית המדוברת".
בערעור מבקש לדור לקבוע כי "עבירות רכב המבוצעות בשטחי A נכללות בגדר עבירות חוץ הפוגעות בכלכלתה של מדינת ישראל על-פי חוק העונשין וממילא חלים עליהם דיני העונשין של מדינת ישראל" כמו-כן מבקש כי תבוטל מחיקת כתבי האישום נגד הפלשתינים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה