גולדי כרסנטי תבעה את גל רהיט 1989 בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה בסכום של 5,000 שקל לאחר שקנתה סלון פגום. לדבריה, בסלון שנקנה בסכום של 4,500 שקל נתגלה, כעבור כשלושה חודשים, קילוף בדופן מושב היד והדבר העיד על איכותו הירודה מלכתחילה.
בכתב ההגנה השיבה הנתבעת שכרסנטי, חתמה על חשבונית בה נכתב שאין אחריות על הבדים, העור ודמוי העור המכסים את הסלון. כמו-כן שהפגם הינו תוצאה של שימוש בחומרי ניקוי אסורים שגרמו לנזק. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.
בדיון בפני השופט אהרון שדה, הציגה כרסנטי, תמונות של הסלון הפגם וכן של כריות המושבים עליהם נראו קרעים ושפשופים. לדבריה, לא קראה את הכללים שצוינו על החשבונית והללו מקפחים ויש לדחותם. בפסק דין שניתן לפני שבועיים, בהעדר הצדדים, חייב השופט את הנתבעת לשלם לכרסנטי, 2,200 שקל לאחר שקבע שלחובתה נזקפת רשלנות תורמת כשלא קראה את התנאים שנכתבו על החשבונית. "נראה שהתובעת התרשלה כשחתמה על מסמך מבלי לקרוא אותו, להבין אותו ולהסכים לתנאיו ולכן פועלת כנגדה חזקה שבדין הקובעת שאדם שחתם על מסמך, חזקה עליו שקרא את כולו, הבינו והסכים לו. לתובעת הייתה האפשרות לקרוא את התנאים הכליים שכן דבר הימצאם, רשום בסמוך למקום החתימה".
השופט שדה שוכנע שהסלון נמכר פגום וקבע שהנתבעת לא הוכיחה שנעשה שימוש בחומרי ניקוי אסורים. בפסק הדין נמתחה ביקורת על הנתבעת: "לא יעלה על הדעת שסלון בן 3 חודשים יתקלף, ישנה גוון או יקרע וייראה כסלון בן 30 שנה. הדבר עולה בקנה אחד עם הוראות חוק המכר ביחס לאי התאמת מוצר". לדברי השופט, התנאים הכלליים בחשבונית, עונים על הגדרה של חוזה אחיד והללו מקפחים את הלקוחות ומעניקים לספק יתרון בלתי הוגן.
"לא יעלה על הדעת, שאדם ירכוש מערכת ישיבה בסכום ניכר, בין אם מדובר ב-4,500 שקל או ב-45,000 שקל, המערכת תסופק לביתו ולאחר חודש, חודשיים או שלושה יתגלו פגמים בריפוד שאינם באשמת הלקוח ואינם פגמים של מה בכך ואילו הספק יהיה פטור מאחריות באופן גורף. הדבר אינו סביר שכן הלקוח, ברוב רובם של המקרים, אינו מומחה לאיכות וטיב חומרים והוא לרוב נסמך על תיאור ודברי הספק שמן הסתם, מפאר את סחורתו. במקרה שלפני אין מדובר בסלון שנמכר כסוג ב' או שלגביו הוזהרה התובעת שמדובר בסלון מאיכות נמוכה או בסלון שעלול להתבלות בקצב מואץ מאוד".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה