'האוצר מתייחס לאל-על כאילו לא הופרטה'

ספיחי הפרטת אל על. חברת ק.א.ל להטסת מטענים הגישה עתירה להורות לאוצר להשתתף בהוצאות האבטחה של טיסותיה, כפי שנעשה הדבר כלפי חברת אל-על. החברה מאשימה את האוצר בהפלייה כלפי אל-על והעדפתה על פני חברות תעופה ישראליות נוספות.

בעתירה טוענת ק.א.ל באמצעות באי-כוחה עוה"ד שלומית ארליך ואילן ואזנה ממשרד ארליך רוזן ושות', כי האוצר אינו פועל על-פי החלטת הממשלה שקבעה השתתפות בגובה 50% מעלויות האבטחה של חברות התעופה הישראליות.

אל-על קיבלה מידע פנימי

בעתירה נטען כי עד מרץ 2007 קיבלה ק.א.ל את שירותיה מאל-על ושילמה עבורם. אלא שבמהלך 2005-2006 התברר לק.א.ל כי השירותים הללו פגעו לטענתה ביכולת התחרות שלה מול אל-על. זאת כיון ששירותי האבטחה איפשרו לאל-על לקבל מידע פנימי בכל הנוגע ללקוחותיה של ק.א.ל, יעדי ההטסות, מספר הטיסות, כמות מטען, סוגי מטען, סוכנים ועוד. עובדה זו "פגעה בפועל באופן מהותי ביכולת התחרות של ק.א.ל במיוחד לאחר הפרטת אל על, שהביאה להחרפת התחרות בין החברות".

ק.א.ל מציינת כי קיבלה החלטה "אסטרטגית" בשנת 2006 להתנתק מכל שירותיה של אל-על כולל שירותי אבטחה, פיקוח שימוש משותף בציוד מוטס והסכמי חכירה הדדית. בנוסף החליטה ק.א.ל על הקמת מערך אבטחה עצמאי משלה שזכה לאישור השב"כ והאוצר.

במסגרת מערך האבטחה ביקשה ק.א.ל לגייס מאבטחים במעמד עובדי מדינה בדומה להעסקתם של מאבטחי אל-על אך הדבר לא אושר והיא נאלצה לטענתה להעסיק מאבטחים בכפוף להסכמי שכר הנהוגים בחו"ל, המייקרים את שירותי האבטחה. לא זו בלבד שנבצר ממנה להעסיק, כך לטענתה, מאבטחים במעמד עובדי מדינה, האוצר אף טען כי בשל יוקר שירותי האבטחה שלה הוא לא ישתתף בעלות 50% אלא בשיעור נמוך יותר. ק.א.ל טוענת עוד כי האוצר אף דרש ממנה לחתום על "הסכם השתתפות המדינה בעלויות אבטחת תעופה" אך ההסכם לא יצא לפועל משום שהאוצר הציב בפניה דרישות שלא הוצבו בפני אל על.

אין רשימת קריטריונים

יתרה מכך, לטענת ק.א.ל הקריטריונים לשירותי האבטחה והתמחור שלהם אינם ברורים ושקופים. כך עולה מדברי חשב השב"כ באוצר שהודה כי למעשה "אין רשימת קריטריונים קבועה להשתתפות המדינה ואין קריטריונים קבועים ושווים לכל החברות מהם ניתן ללמוד מדוע לדעתו הוצאה בעלות מסוימת היא סבירה והוצאה בעלות גבוה במעט אינה סבירה, עובדה שאינה מאפשרת התמודדות ראויה עם טיעונים הנטענים כלפי ק.א.ל".

לטענת ק.א.ל הוכחה לטענותיה כי היא מופלית ביחס לאל-על נמצאה בפרשת מיזם משותף עם ישראייר. במהלכו נאלצה לשכור שירותי אבטחה מאל-על. "התמחור בוצע על-ידי אל-על לשירותי האבטחה לטיסות ישראייר, אושר מראש על-ידי חשב השב"כ באוצר, בטרם חתימה על ההסכם עם אל על", ובכל זאת, משרד האוצר ,"בניגוד מוחלט להחלטת הממשלה ובאופן המפלה את ק.א.ל מול חברות תעופה ישראליות אחרות, הודיע כי ישתתף בעלות אבטחה של כ-37% מהעלויות בפועל". פרשה זו מעידה, כך נטען, כי אי השתתפות בגובה של 50% מהעלויות אינו נובע כטענת האוצר בשל "מערך אבטחה יקר של ק.א.ל", אלא מטעמים "זרים".

חופש העיסוק אינו 'לרעוב תחת הגשר'

בעתירה טוענת ק.א.ל כי בהתנהלותו יוצר שר האוצר העדפה כלפי אל-על למרות הפרטתה וכי על המדינה מוטלת חובה לנהוג בשיוויוניות כלפי כל חברות התעופה הישראליות. התנהלות האוצר אף פוגעת בחופש העיסוק על-ידי הכנעת ק.א.ל ו"חיסולה כגוף פעיל בשוק". חופש העיסוק, טוענת העותרת, "אין פירושו להפסיד בעסקים או 'לרעוב תחת הגשר'. חופש העיסוק במובנו המהותי משמע אף הטלת איסור על המדינה להתערב בתחרות החופשית על דרך הענקת סובסידיה ל'נפתלי' ושלילתה בה בעת מ'יששכר', מתחרו של 'נפתלי' בשוק".

ק.א.ל מבקשת מבית המשפט להורות לאוצר להשתתף בעלויות האבטחה כפי שנקבע בהחלטת הממשלה או להורות על השתתפות המדינה בהוצאות האבטחה של ק.א.ל באותו שיעור שבו משתתפת המדינה בעלויותיה של אל-על.