גורמה דרומי

'נתנאל' שבמושב סגולה הפכה זה מכבר לשם דבר בדרום. כידוע, קשה למצוא מסעדה כשרה ראויה לשמה גם באזורים מיושבים יותר בארץ. באשר אליי, טרם זכיתי להדרים ולעמוד על טיבה ממקור ראשון עד עתה. למשימה התלווה אליי רועי, המעביר את רוב זמנו כסטודנט בבאר שבע. רועי הוא מומחה הבשרים הרשמי של החבר'ה, וגם יודע איפה זה צומת פלוגות, כך שאין מתאים ממנו לכך. את הנסיעה העברנו בדיון האם סגולה קרובה יותר לתל אביב או באר שבע, ובהתנצחות מי מבינינו רעב יותר.

המסעדה ממוקמת בין בתי המושב, ולצדה שוכן בית קפה נפרד, כשר גם הוא, המציע תפריט חלבי. המסעדה מעוצבת באופן ביתי ולא תעשייתי, התחושה היא של צימר גדול. לא הופתענו לשמוע כי מדובר בעסק משפחתי. רהיטי עץ, תאורה חמימה ושולחנות גדולים ממלאים את החלל. התפוסה הגבוהה סביב השולחנות הרבים מרשימה. רבים מהסועדים ישבו יחד בקבוצות גדולות, וניכר כי הם מבקרים קבועים ומרוצים במקום. התרשמנו ממבחר המנות הגדול בתפריט, וכן מן המחירים הנוחים, בוודאי יחסית למקובל במרכז הארץ. אני שמח לספר כי שירות מחויך ואדיב ליווה אותנו לאורך כל הערב.

מן המנות הראשונות טעמנו קרוקט אנטרקוט (39 שקל), מנה חביבה. לצד ארבעת הקרוקטים הפריכים הממולאים בבשר ובצל קצוצים, הוגשו פירה נימוח ורטטוי קר מעגבניות ופלפלים. ממנת הלחמעג'ון (34 שקל) התלהבנו יותר. על גבי בצק פריך פוזר בנדיבות בשר כבש קצוץ ומתובל היטב, ולצידו סלט עגבניות חריף. מנה מוצלחת מאוד. קרפצ'יו (37 שקל) דק כנייר, חמצמץ וטעים סגר עבורנו את החלק הראשון של הארוחה. את המנות ליוותה פוקצ'ה רכה מאוד, לצד מטבלי שמן זית ובלסמי, טחינה ביתית, וחצילים קלויים משובחים וראויים לציון.

מרוצים מהפתיחה, חלקנו את המנה היקרה ביותר בתפריט: שאטו בריאן (189 שקל). צליית הבשר התארכה, ובינתיים לגמנו מרלו של גמלא (37 שקל לבקבוקון של 375 מ"ל. בכל זאת, נוהגים). המנה הוגשה לצד תפוחי אדמה אפויים שהיו טעימים מאוד, ונתח הבשר נראה מבטיח, אולם לא נצלה מספיק לטעמנו. לאחר שבילה עוד מספר דקות על הגריל, מצבו השתפר, ו-600 גרם של פילה משובח התפוגגו כלא היו. סמוך לביס האחרון, בעודי מתקין עצמי לקראת החלק החשוב באמת של הארוחה, הצביע רועי על שארית הבשר והכריז "זה הקינוח שלי". מזועזע מהצהרתו, הזמנתי מייד את תפריט הקינוחים.

הטראפלס שהזמנתי (32 שקל) היו מעולים ומקוריים: לצד כדורי השוקולד המצופים קקאו הונחו גם טראפלס מאגוזים ותמרים, וביניהם שוט נדיב של אמרטו (ליקר שקדים) שהלם מאוד את המנה.

בכדי לפתות את רועי לטעום קינוח של ממש, הוגשה לשולחננו מנה חדשה בתפריט הקינוחים: ניוקי בטטה. חתיכות הבטטה צופו בקוקוס והוגשו לצד רוטב פירות יער סמיך וגלידת וניל. הניסיון המקורי התקבל בתחושות מעורבות: שילוב הטעמים היה מוצלח למדי, אולם מרקם הבטטה היה, איך נאמר, לא מתאים לקינוח. בדרום אמריקה העניין מקובל יותר, כך הבנו.
מרוצים ושבעים, הסכמנו בינינו כי נתנאל היא מסעדה בשרית משובחת, בעלת תפריט מגוון ולא יקר בכלל. בהחלט שווה נסיעה מיוחדת. ומי שמתגורר ממילא בקרבת מקום - הרווח כולו שלו.