תנו לחיות לחיות - או שתמותו

תחת דגל "החזית לשחרור החיות", ובדייקנות צבאית, ביצעו חמישה פעילים במשך שש שנים מסע בינלאומי של סחיטת חברות ויחידים הקשורים למעבדה הקרויה "הנטינגטון - מדעי החיים (HLS)". כך עולה ממשפט שנפתח (יום ב', 6.10.08) בבית משפט אנגלי.

החמישה - חברים בכירים בארגון הקרוי "הפסיקו את האכזריות כלפי חיות בהנטינגטון" (Shac) - הטילו את חיתתם על גברים, נשים וילדים באנגליה ובאירופה. הם תיאמו מסע סחיטה שבו היו מעורבות פצצות דמה, ביקורים ליליים, נזק פלילי, הטרדות בטלפון ובמכתבים ואיומים בגרימת נזק גופני, אמר התובע מייקל בואוס, לבית המשפט בווינצ'סטר.

הטקטיקה הייתה הטלת אימה ופחד כדי לאלץ שורה של חברות הקשורות לאחת המעבדות הגדולות בעולם לניסויים בעלי חיים, לנתק את קשריהם עמה, אמר התובע.

סטיבן לייטפוט, משפחתו והחברה שבבעלותו, למשל, הוטרדו בשיטתיות במשך ארבע שנים. מגבונים שנטען כי הם מכילים נגיפי איידס נתחבו תיבת הדואר שלו, פצצות דמה הוטמנו בביתו, מכוניתו נצבעה באותיות אדומות ALF (החזית לשחרור החיות), בין שכניו הופצו שמועות כוזבות כי הוא פדופיל, והכתובת "רוצח" נרשמה על הכניסה לתחנת הרכבת באזור מגוריו.

לקורבן אחר נאמר: "נתקוף את רכושך או את משפחתך או מה שנראה לנכון לתקוף. הכל הולך".

חופש דעה אינו חופש איום

לבית המשפט נמסר כי גרג אייוורי בן 41 יסד ב-1999 את Shac יחד עם אשתו דאז הת'ר ניקולוסון בת 41, ונטשה דלאמיר בת 39. המטרה היחידה של הארגון הייתה לאלץ את מעבדות HLS, שנוסדו ב-1952, להיסגר.

אייוורי, שהתגרש מניקולסון ונשא לאשה את דלאמר, הודה באשמת ניסיון סחיטה. אשתו השנייה, נטשה, ופעיל נוסף, דניאל איימוס, הודו גם בקשירת קשר לסחיטה. חמישה אנשמים אחרים - ניקולסון, והפעילים גאווין מד-הול, בן 45, דניאל וודהם בן 21, ג'רה סלבי בת 20 וטרבור הולמס בן 51, כופרים באשמה. משפטם מתנהל על עבירות של קשירת קשר לסחיטה.

אף שחלק מפעילות Shac הייתה חוקית, טוענת התביעה כי השמונה, שכולם היו בכירי הארגון, פעלו תחת השם ALF או המיליציה של זכויות החיות כדי לבצע את "הצד האפל" של מאבקם, שכלל מעשים פליליים.

מותר לאנשים להביע דעות תקיפות, וחופש הביטוי הוא אחת מחירויות היסוד, אמר התובע בואוס. אך מה שאין לאנשים זכות לעשות הוא לאיים על אחרים כדי שייכנעו לדרישותיהם.

הוא טען כי השמונה הכינו את תוכניותיהם במטה הארגון בקוטג' כפרי בהמפשייר, והמשטרה צותתה להם זמן רב. הם השתמשו בדואר אלקטרוני מוצפן כדי להעביר הוראות למעשיהם הפליליים. פרטי החברות, כולל שמות עובדיהן וכתובותיהם, פורסמו באתר האינטרנט של הארגון. כאשר נכנעה חברה לאיומיהם וניתקה את כל קשריה עם HLS, הוסרו פרטיה מהאתר.