מערער על פסק בורר יערוב לו במיליון דולר

בית המשפט העליון קיבל (יום ב', 6.10.08) את ערעורם של חברת פי. די. די יהלומים ומנהליה, יוני צרויה ואבנר שנור, על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב לדחות את בקשתם לחייב את חברת סחר היהלומים I.DO.Diamonds Inc מנוודה שבארה"ב, ואת היהלומן עידו איצקוביץ', להפקיד בקופת בית המשפט ערובה בסך מיליון דולר למילוי פסק בוררות שנתן השופט (בדימ.) אמנון סטרשנוב ב-10.6.08 לטובת פי.ד.די. השופטים מרים נאור, אסתר חיות ויורם דנציגר חייבו את I.DO. ואת איצקוביץ' לשלם לפי.די.די הוצאות ושכר טירחת עורכי דין בסך 30,000 שקל.

מפסק הדין עולה כי פי.די.די, חברה לשיווק יהלומים בישראל ובארה"ב ואיצקוביץ, יהלומן שעיקר עסקיו בארה"ב, היו שותפים ב-I.DO.

ב-16.8.08 חתמו הצדדים על "הסכם היפרדות", ובמסגרתו הוחלט כי פי.ד.די. תעביר את מניותיה בחברה האמריקנית לידי איצקוביץ' ותקבל תמורתן חמישה מיליון דולר ארה"ב.

לאחר שנחתם ההסכם פרצו מחלוקות בין הצדדים, ופי.די.די טענה כי איצקוביץ' מפר אותו. על-פי הסכם, הועברו המחלוקות להכרעת בורר, השופט (בדימ.) סטרשנוב.

בפסק הבוררות, קבע סטרשנוב כי איצקוביץ' והחברה האמריקנית הפרו את הסכם ההיפרדות ועליהם לשלם כ-3.3 מיליון דולר. איצקוביץ' והחברה האמריקנית הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הבוררות, וטענו כי הבורר הכריע "לפי נטיית לבו", תוך סטייה מהותית מהוראות דיני החוזים בישראל.

פי. די.די הזדרזה להגיש לבית המשפט בקשה לחייב את איצקוביץ' והחברה האמריקנית להפקיד ערובה לפי חוק הבוררות, וכן להטיל עליהם צווי עיקול זמניים.

הבטחת מילוי פסק בורר

השופט ד"ר עמירם בנימיני קיבל את הבקשה לתת צווי עיקול אך דחה את הבקשה להפקיד ערובה. השופט כתב בהחלטתו: "אין בסיס לבקשה לחייב בעל דין המבקש ביטול פסק בורר להפקיד ערובה לביצוע פסק הבורר, כתנאי לדיון בבקשה."

על כך ערערו פי.די.די ומנהליה, באמצעות עורכי הדין גיא גיסין, יואל פרייליך וניר חזן ממשרד גיסין ושות', לבית המשפט העליון. הם טענו כי סעיף 29 לחוק הבוררות קובע במפורש כי חיוב בהפקדת ערובה הינו סעד זמני שבית המשפט מוסמך לתת כדי להבטיח את מילויו של פסק בוררות שניתן.

לטענתם, סעד זה הוא היחיד שיכול להבטיח את מילוי פסק הבוררות, שכן איצקוביץ והחברה יושבים בלאס וגאס, והצווים הזמניים שאישר השופט בנימיני לא סייעו בתפיסת רכוש שיבטיח שישולם להם חלק מהותי מהסכום שפסק הבורר לטובתם. עוד טענו כי החוב הפסוק נובע מ"סטוק" של יהלומים, שניתן להבריחם על נקלה.

בפסק הדין שקיבל את הערעור כתב השופט דנציגר כי אומנם אין בית המשפט העליון נוהג לתת רשות ערעור על החלטות בתי משפט לפי חוק הבוררות, אך המקרה הנדון הוא מקרה חריג המחייב התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין, שכן הותרת החלטתו של השופט בנימיני על כנה עלולה לגרום עיוות דין.

נתונים מכבידים

השופט דנציגר ציין, בין היתר, כי פי.די.די מחזיקה בפסק בוררות מנומק וברור, המשתרע על 14 עמוד שניתן לטובתה. פסק הבוררות מחייב את איצקוביץ' והחברה האמריקנית לשלם להם כ-3.3 מיליון דולר ארה"ב וכן 65,000 שקל הוצאות ניהול הבוררות ושכר טירחת עורכי הדין. מקום מגוריהם ועסקיהם של איצקוביץ' והחברה הוא בלאס וגאס. צווי העיקול לא הועילו בתפיסת רכוש משמעותי. כל העובדות הללו מעוררות חשש כבד כי אי מתן הסעד של הפקדת ערובה כתנאי לשמיעתה של בקשת הביטול יכביד על קיום פסק הבוררות. דברים אלה מקבלים משנה תוקף לנוכח העובדה שהמועד לשמיעת הבקשה נקבע ל-17.3.09, בעוד חמישה וחצי חודשים.

עם זאת קיבל השופט דנציגר את טענת איצקוביץ' והחברה כי אין מקום לחייבם בהפקדת ערבות השווה למלוא הסכום שעליהם לשלם על-פי פסק הבוררות, שכן נקבע בו שעליהם לשלם מיד 723,724 דולר, ואת והיתרה בעשרות תשלומים במשך כמה שנים. לפיכך הסתפק בהפקדת ערבות בסך 1,000,000 דולר, המגלמת את הסכום הראשון וחלק מהתשלומים הנוספים.