"בן הכהן הגדול" נמצא בחפירות קו התפר

בחפירות מצפון לירושלים התגלה לאחרונה שבר מכסה של ארון קבורה ועליו הכתובת "בן הכהן הגדול" בכתב מרובע, המאפיין את ימי הבית השני. שבר המכסה שהתגלה בחפירות ההצלה של עבודות קו התפר, 0.60 מ' אורכו ו- 0.48 מ' רוחבו, עשוי מאבן גיר קשה, מעוצב היטב, ועליו חרותה הכתובת.

"אזור 'ארץ בנימין', שבו התגלתה הכתובת, מוכר בספרות המקצועית של הארכיאולוגים כמקום מושבם של הכוהנים, עוד מימי הבית השני. ניתן להקביל את אזור זה ליישובי הפריפריה של ירושלים היום, שם גרה אוכלוסיה אמידה, שהתפרנסה ופעלה בעיר המרכזית ירושלים.

האתר שנחשף הוא בית אחוזה של אחד הכוהנים הגדולים של המקדש בירושלים, אשר שירת בקודש. סביר להניח, שבנו של הכהן הגדול נפטר מסיבות כלשהן בעת שאביו שירת עדיין ככהן הגדול בירושלים. עוד מניחים כי כהן גדול זה, וכן שאר בני משפחתו, נקברו באותה אחוזה שמצפון לירושלים, ואולם טרם נמצאו ממצאים נוספים המאששים את ההשערה. יש לציין, כי שבר המכסה לא התגלה באחוזה עצמה, אלא בשפכים של השרידים המאוחרים. נראה שהשבר נשדד ממקומו המקורי כבר לפני כ-1,000 שנים, ושימש לצורכי בנייה במבנה המוסלמי המאוחר, שקם על חורבות הבתים מתקופת הבית השני.

בשלהי הבית השני שרתו במקדש כוהנים גדולים רבים, ואין לדעת במי מהכוהנים הגדולים מדובר. נראה, כי יש לזהותו עם אחד הכוהנים שמשמשים בפרק הזמן שבין 70-30 לספירה. בין הכוהנים הגדולים הידועים בשלהי הבית השני, היו הכהן כייפא, תיאופילוס (ידידיה) בן חנן, שמעון בן ביתוס, חנן בן חנן, ואחרים.

החפירות במקום נערכו בידי יחידת קצין מטה ארכיאולוגיה של המנהל האזרחי ביהודה ושומרון, בניהולם של נפתלי איזיק ובנימין הראבן, במסגרת חפירות ההצלה של קו התפר, שנערכות במימון משרד הביטחון.

במהלך החפירה נתגלו מבני ציבור ומגורים, מתקנים חקלאיים, ברכות ובורות מים, המתוארכים משלהי ימי הבית השני ועד התקופה המוסלמית הקדומה.

העיתוי של גילוי הכתובת, מספר ימים לפני יום הכיפורים, מוסיף נופך מיוחד של התרגשות בקרב הארכיאולוגים העוסקים במלאכה. זאת בשל העובדה שהכהן הגדול היה ראש וראשון בין הכוהנים במקדש, אך חשיבותו הגדולה הייתה דווקא ביום הכיפורים שהיה היום היחיד בו מותר לכוהן הגדול להיכנס אל קודש הקודשים.

עד התקופה ההלניסטית (ימיו של אנטיוכוס הרביעי אפיפנס) הייתה הכהונה הגדולה עוברת בירושה, אולם מאז, נעשה מינוי הכהן הגדול בידי השלטונות. בימי הורדוס, מונו כוהנים גדולים שאינם מבני ירושלים, והדברים הגיעו לכדי קניית הכהונה בכסף.