קריאת מצוקה של קשישה התפרשה במוקד כטעות

סילביה זמיר, 71, תבעה את חברת מוניטור שירותי רפואת חירום בע"מ בבית משפט השלום בתל אביב בסכום של 50,000 שקל בגין הפרת חוזה ורשלנות. מכתב התביעה עלה שבחודש ינואר 2005, התקשרה עם הנתבעת בהסכם למתן שירותי חירום שכללו ייעוץ רפואי, אבחון וסיוע בטלפון והזנקת מד"א או רופא בעלות של 100 שקל לחודש. לצורך מתן השירות התקינה הנתבעת בביתה לחצן ושעון מצוקה. לדבריה, ביום: 15/2/06, בשעה 03:00 לפנות בוקר, התעוררה משנתה עם דימום באף וכשלחצה על לחצן המצוקה, לא נענתה.

"ניסיתי ליצור קשר עם המוקד הטלפוני של הנתבעת במשך 20 דקות אך בלא הועיל". בצר לה, העירה את שכנתה שניסתה ליצור קשר, אף היא, עם מוקד הנתבעת, בלא הצלחה, ולבסוף הזמינה עבור התובעת אמבולנס. לחצן המצוקה בביתה של התובעת נבדק ונמצא תקין והתובעת ביקשה לבטל את ההסכם. לטענתה, מחדלה של הנתבעת, שלא ענתה לטלפונים במשך 35 דקות, גרם לה לטראומה ולעוגמת נפש מלבד הנזק הממוני שכלל עלות האמבולנס בסך של 395 שקל.

הנתבעת השיבה להגנתה שהקריאה של התובעת התקבלה כשהרופא התורן היה בשירותים. "לאחר שצלצל לתובעת ולא נענה סבר שמדובר בתקלה טכנית וסגר את הקריאה".

לדבריה, סעיף 2 להסכם קבע שהשירות ניתן רק לאירועים קרדיאליים ו/או אסטמטיים ו/או גליקמיים ו/או טראומטיים ו/או מסכני חיים. "לתובעת היה דימום קל באף, אירוע פעוט שאינו נכנס לקטגוריות שבהסכם ולפיכך לא היינו מחויבים להעניק לה שירות". הנתבעת הכחישה שהפרה את ההסכם וטענה שהתובעת וחברתה לא צלצלו למוקד במשך 35 דקות אלא לכל היותר למשך דקות ספורות. "גרסת התובעת רצופת סתירות והגזמות ואין לתת בה אמון. אם סברה שמדובר באירוע חמור, הייתה יכולה להזמין מיד אמבולנס ולא להמתין. אם היה נוצר קשר עם המוקד לא היה מוזמן אמבולנס אלא רופא". הנתבעת הוסיפה שהנזק הממוני היחידי שנגרם לתובעת מתייחס לתשלום לאמבולנס ולא נגרם נזק אחר. "התובעת מנועה מלהעלות טענה שברפואה בהעדר חוות דעת שבמומחיות".

בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, חייבה השופטת ארנה לוי, את הנתבעת לשלם לתובעת 395 שקל עלות אמבולנס בתוספת 600 שקל בגין עוגמת נפש שנגרמה לאחר שלא השיגה את המוקד. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום. השופטת מתחה ביקורת על התובעת שסירבה לקבל את הצעות הפיצוי של בית המשפט והנתבעת והתעקשה שנגרם לה נזק המצדיק פיצוי בסך 50 אלף שקל וביקשה לנהל את התיק ולקבל פסק דין. השופטת לוי קבעה, שהתובעת לא צלצלה לנתבעת במשך 35 דקות והיה נדמה לה שכך כיוון שהייתה לחוצה וחרדה. "לעתים בעת לחץ, דקה נדמית כנצח".

השופטת הוסיפה שראוי לנתבעת לבדוק את נהלי עבודתה כשהמוקד אינו מאויש וקריאת מנויים נסגרות, "על-מנת להימנע ממצב בו קריאת מנוי הזקוק לשירותי הנתבעת תיסגר תחת הכותרת 'טעות', ועל-מנת למנוע מצבים בהם יגרם נזק של ממש לאותו מנוי".