מחווה לנתן יהונתן הסתיימה בתאונה

יעקב זנדברג, 54, תבע את קרן קיימת לישראל (נתבעת 1) ואת המגן חברה לביטוח בע"מ (נתבעת 2) בבית משפט השלום בתל אביב לאחר שנפצע כשהיה בדרכו לאירוע. מכתב התביעה עלה שבחודש אוגוסט 2003, הגיע התובע מלווה באשתו לפארק שוני כדי להשתתף במחווה למשורר נתן יהונתן ונחום היימן שאורגן על-ידי נתבעת 1. לאחר שהחנה את רכבו בחניון, הופנה על-ידי סדרנים לכיוון האמפיתיאטרון וכעבור מספר מטרים מעד על פיגום ברזל שהונח על הקרקע ונגרם לו שבר בכתף שמאל. לדבריו, נתבעת 1 התרשלה והפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה בהיותה מארגנת האירוע.

מומחה בית המשפט קבע לתובע נכות צמיתה, בשיעור של 10%, בשל הגבלה בחלק מתנועות כתף שמאל. "לאחר התאונה שבתי לעבודתי כראש צוות מתכנתי מחשבים בבנק, אולם נגרמו לי הפסדים לאחר שמיעטתי לעבוד שעות נוספות". התובע הוסיף שהתאונה הסבה לו כאב וסבל.

בכתב ההגנה טענו הנתבעות שהתובע לא הוכיח את התביעה והתאונה אינה באחריותן. לדבריהן, אם יימצא שהן בכל זאת אחראיות, הרי שיש להשית על התובע אשם תורם, של לפחות 50%, לאחר שלא בחן את תנאי הדרך ולא הסתכל לאן הוא הולך. כמו-כן שהתאורה במקום פעלה והשביל היה מואר ולא הייתה סיבה לתאונה. הנתבעות ביקשו לדחות את התביעה.

בדיון בפני השופטת חדווה וינבאום וולצקי, העידו התובע ואשתו שהדרך לאמפיתיאטרון, הייתה חשוכה ולא ניתן היה להבחין בשביל. נתבעת 1 לא העידה את האחראי על התאורה וסידורי הבטיחות באירוע ואת הסדרן הדבר נזקף לחובתה. בפסק דין שניתן בחודש שעבר, בהעדר הצדדים, חייבה השופטת את הנתבעת לשלם לתובע 196,500 שקל בגין נזקיו.

"חרף ניסיונות הנתבעת לטעון שמדובר בעדות יחיד שאין לה סיוע, הרי שאי הבאתו לעדות של ממונה הבטיחות הארצי של נתבעת 1 שנכח בסיור שבו נטען כי נבדקה התאורה, מהווה את הסיוע הדרוש לעדות התובע ואשתו שהיו קוהרנטיות ואמינות. העובדה שהנתבעת בחרה שלא להעיד את מי שהיה אחראי על התאורה ועל סידורי הבטיחות במקום וגם היה נוכח בסיור שנערך במקום מספר שעות לפני האירוע, מצביעה כי לו היה מתייצב להעיד, לא הייתה עדותו תומכת בגרסתה הנתבעת. חיזוק למסקנתי מצאתי בעובדה שנתבעת 1 לא טרחה לערוך דוח על האירוע ולא ביקשה לברר את פרטיו".