בית חולים חייב לוודא אם היולדת מיניקה

בית המשפט המחוזי בחיפה חייב את המרכז הרפואי העמק בעפולה ואת בעלת בית החולים שרותי בריאות כללית לפצות ילד, כיום בן 12, על נכותו הקשה שנגרמה מחוסר תזונה בעת שהותו במחלקת הילודים של בית החולים, זמן מה לאחר לידתו כתינוק בריא.

השופטת יעל וילנר קבעה כי האם, שזה היה תינוקה הראשון, לא היניקה אותו משום שלא תודרכה כיצד לעשות זאת, והמזון שהוסיפו האחיות לא הספיק להשלים את החסר. השופטת קבעה כי ביתה חולים התרשל בכך שלא הדריך את היולדת כיצד להיניק ולא וידא שהתינוק אכן ינק. בית החולים וקופת החולים חויבו לשלם פיצוי בסך 2,160,000 שקל, ושכר טירחת עו"ד בשיעור 20%.

מפסק הדין עולה כי התינוק נולד במצב תקין. לפי רישומי בית החולים הוזן שעתיים לאחר לידתו ב-CC 5 גלוקוז. עוד נרשם כי ביממה שלאחר הלידה הובא 4 פעמים לינוק מאמו, ובחצות ניזון מ-CC20 - תחליף חלב אם "מטרנה". ואולם למחרת ירד משקלו ב-3.5%. על-פי דווחי האחיות הוצא התינוק ל-5 יניקות במשך היום. ואולם לפי עדות האם, שהתקבלה על דעת השופטת, לאהיניקה אותו כלל משום שלא ידעה כיצד לעשות זאת.

כעבור יומיים, בגיל 57 שעות, סמוך לחצות, בעודו מאושפז במחלוקת היילודים של בית החולים, נמצא התינוק בעריסתו במצב כללי קשה מאוד - היפוטוני, לא מגיב, וצבעו אפרפר. בבדיקה נמצא כי רמת הסוכר בדמו עמדה על אפס. בשיחה עם האם מיד לאחר האירוע, ציינה האם כי "הילד לא אכל כמעט לגמרי". התינוק פרכס פרכוסים קשים ונזקק להנשמה והחייאה. הוא קיבל טיפול מתאים, כולל תוספת סוכר משמעותית ומצבו הוטב. אובחן אצלו "אירוע היפוגליקמיה" והתייבשות.

בירור מטבולי מקיף לא העלה כל מחלה בסיסית שהייתה עלולה לגרום להיפוגליקמיה.

עקב האירוע לקה התינוק בשיתוק מוחין המתבטא בפיגור שכלי בינוני, באפילפסיה פעילה, ובפיגור מוטורי וקוגניטיבי עם איחור ניכר ברכישת השפה.

האם לא הצליחה להיניק

על כך הגישו הוריו של הילד תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה לפצותו על נזקיו. לא הייתה מחלוקת שהיפוגליקמיה עשוי לגרום לפרכוסים ולנזק מוחי. המחלוקת העיקרית הייתה מה הסיבה לאירוע ומה אחריות בית החולים להתרחשותו.

ההורים טענו כי ההיפוגליקמיה נגרמה מהיעדר תזונה. האם טענה כי לא הצליחה להיניק אותו, וכי תוספת המטרנה והנוזלים הייתה כל המזון שאכל ב-57 השעות הראשונות. בתביעה נטען כי ניתן היה למנוע את האירוע באמצעות מעקב ופיקוח ראויים על הזנת התינוק, וכי בית החולים לא מילא את חובתו הבסיסית לפקח ולנהל מעקב ראוי אחרי הזנת התינוק בשתי היממות הראשונות לחייו, ולא הדריך את האם בהנקתו.

בית החולים טען בתגובה כי לא התרשל, שכן לפי רישומיו ינק התינוק מאימו כמה פעמים. אומנם יתכן שהאם לא הניקה אותו והסתירה זאת מצוות בית החולים, אך אם כך הדבר האחריות לתת התזונה, אם הייתה, רובצת כולה על האם.

בפסק הדין קיבלה השופטת וילנר את עמדת ההורים כי התינוק סבל בעת האירוע מתת תזונה והתייבשות בגלל התרשלות בית החולים באי מתן תוספות מזון, בהעדר פיקוח על כמות ההזנה, ובהעדר הדרכה לאם כיצד להיניק, וכי מצב זה גרם, ככל הנראה, להיפוגליקמיה. כמו-כן שוכנעה כי הנזק המוחי שנגרם לו הוא תוצאה ישירה של אירוע ההיפוגליקמיה.

האם אינה שותפה לאשמה

השופטת ציינה כי על הצוות הרפואי במחלקת היולדות מוטלת אחריות לא רק להדריך אם כיצד להניקו, אלא גם לאחר מכן. על הצוות הרפואי לוודא כי היילוד אכן יונק בפועל ואין להסתפק בידיעה כי הוא הועבר לאם לצורך הנקה, וזאת, אף במקרים שבהם האם אינה מתלוננת כי היילוד אינו יונק כראוי. לא תמיד ניתן לסמוך על האם, במיוחד אם זו לה לידתה הראשונה, כי תשכיל לדעת מתי אוכל הילוד.

השופטת דחתה את טענת בית החולים כי יש להטיל על האם את מלוא האחריות לחוסר התזונה של התינוק, או לפחות להטיל עליה רשלנות תורמת. "אין לבוא בדרישות לאם חסרת ניסיון אשר לא קיבלה כל הדרכה או ייעוץ בנושא ההנקה והסתמכה, בצדק, על הטיפול שניתן לתינוק על-ידי הצוות בחדר היילודים",כתבה השופטת.