בסיכום שנת 2002, שהיתה אחת השנים היותר קשות בשוק ההון ב-15 השנים האחרונות, הפך השקל רשמית לאחד המטבעות החלשים בעולם ולחלש ביותר באיזורנו. כך מסכמים היום (30.12.02) כלכלני חברת מיטב את ההתפתחויות הכלכליות והמשקיות של ישראל בשנה האזרחית החולפת.
אחרי שנה (2001) שבה פוחת השקל באורח חד כלפי הדולר (9.3%), נמשך גם השנה פיחות של ממש בשער השקל. חולשת השקל היתה, כל-כך גדולה שאפילו כנגד מטבעות שכנינו: הלירה המצרית והדינר הירדני הוא נחלש בכ-6% עד 8% (טבלה ד').
התפתחות הפיחות במהלך השנה לא היתה ליניארית. עיקר הפיחות
התרחש והתרכז ברבע הראשון של השנה.
הדולר פתח את השנה בשער של 4.416 ש"ח ועד לאפריל 2002 כבר חצה את קו ה-4.80 שקל. אחרי רגיעה מסוימת בא חודש יוני, שהיה החודש הקשה ביותר השנה, הוא איים לחצות את קו ה-5 שקלים. ב-11.6 הגיע הדולר לשער השיא שלו השנה: 4.994 שקל.
כותרות בדבר משבר פיננסי דמוי ארגנטינה מילאו אז את העיתונים. רק צעדי חירום שננקטו על-ידי בנק ישראל: הכפלת שיעור הריבית במשך חודש אחד מ-4.6% ל-9.1% בלמו את המשך ההתדרדרות. הדולר נרגע ושב על עקבותיו כברת דרך רצינית מכ-5 שקלים ל-4.637 שקלים ב-22 ליולי, חודש אחרי סיום העלאת הריבית על-ידי קליין.
לקראת סוף השנה שב הדולר והתחזק על רקע התחממות הנושא העירקי וכך בסיכום שנת 2002 פוחת השקל כלפי הדולר בשיעור של 7.8% (נכון ל-26/12). כתוצאה מכך עלו איגרות החוב הצמודות לדולר בשיעור של 8.2%.
המהלך הזה של הדולר, היה כאין וכאפס לעומת המהלך של האירו.
האירו ביצע מהלך מרשים של התחזקות כלפי הדולר מרמה של 0.88 דולר לאירו לרמה של כ-1.03 דולר לאירו. מהלך זה מתבטא, כמובן, גם בפיחות השקל כלפי האירו: 26.2%. המטבע החזק ביותר כלפי השקל היה הראנד הדרום אפריקאי עם 46.6%. המטבע החלש ביותר מול השקל היה הלירה המצרית עם 6.4%.
זו לא הייתה השנה הראשונה שבה שוק המניות ירד באורח חד, אבל בניגוד לשנים קשות אחרות שבהן שוק המניות ירד בחוזקה, הרי שהשנה הייתה קשה מאוד לא רק למשקיעים במניות אלא גם למשקיעים באיגרות חוב שקליות ובאיגרות חוב צמודות למדד, הן ממשלתיות והן של פירמות. האפיק היחיד שהיטיב עם המשקיעים היה המט"ח, ובתוכו - בעיקר היורו.
רמת אי הוודאות ששררה בשווקים היתה גבוהה ביותר ולאורך כל השנה. בכל נקודת זמן יש אי ודאות בשוק הון בכל מקום בעולם. ואולם, רמה כל-כך גבוהה של אי ודאות כמו זו שלוותה את שוק ההון הישראלי בשנה החולפת קשה למצוא.
בלטה תנודתיות מוטרפת באפיקי השקעה הנחשבים בימים כתיקונם כסולידיים, ובראש ובראשונה באיגרות חוב ממשלתיות שקליות וצמודות מדד.
שנה קשה מאוד, ולא בכדי, עברה על תעשית הקרנות בכל הקשור הן לתשואותיה והן להיקף נכסיה. שהרי קרנות נאמנות הן בסופו של דבר השתקפות של המתרחש בשוק ההון, ומה שהתרחש שם ברור וידוע.
הירידות החדות בכל אפיקי ההשקעה המרכזיים פרט למט"ח (שמשקלו בתעשית הקרנות בתחילת השנה היה פחות מ-10%) קבעו את התשואה המשוקללת של תעשית הקרנות העומדת (נכון ל-26.12) על 2.4%. במונחים ריאליים נתון זה מבטא הפסד משוקלל של 8.4%.
תשואות אפיקי ההשקעה המרכזיים: מדד המניות הכללי: ירידה של 18.9%. במדד תל אביב 25: של 26.4%. בצמודי המדד הממשלתיים: 1.1%. במדד אגרות החוב השקליות: של 2.3%. במדד צמודי הדולר: פיחות של 8.2%. בדולר: זינוק של 7.8% מול השקל. האירו צמח: 26.2%.
מבין הקבוצות השונות בתוך התעשיה בלטה לטובה, ושוב באופן טבעי - קבוצת הקרנות המתמחות במט"ח עם תשואה משוקללת של 7.8%, בעוד כמעט כל שאר קבוצות הקרנות השיגו תשואה נומינלית שלילית, כשמפגרות ביותר הקרנות המתמחות במניות עם 27.7%.
רק כ-45 קרנות מתוך 489 קרנות שפעלו במהלך כל השנה הניבו תשואה ריאלית חיובית, כלומר - יותר מ-6.5%, שהוא שיעור האינפלציה המשוער לשנה החולפת (בהנחת מדד 0.3% - בדצמבר).
מתוך נתונים בסיסיים אלה, כך אומרים במיטב, ניתן לצפות לתשואות הגבוהות ביותר מצד קרנות המתמחות במט"ח, ובתוכן - אלה המתמחות ביורו, בעוד שהתשואות הגרועות ביותר יהיו לקרנות המתמחות במניות בישראל או בחו"ל, בעיקר - האגרסיביות ביניהן. זוהי אכן התמונה העולה משתי הטבלאות הבאות.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה