"ראוי לכלול בטופס הרשמה תנאי ביטול"

פנינה ועודד בירן תבעו את מרכז הספורט על שם לרנר - האוניברסיטה העברית בירושלים בבית המשפט לתביעות קטנות בעיר, בסכום של 7,234 שקל לאחר שביטלו מנוי לחדר כושר ולא קיבלו את כספם. מכתב התביעה עלה שהזוג רכש מנוי שנתי בחודש אוקטובר 2006, תמורת 5,544 שקל ובחודש מרס 2007, עקב שינוי בתעסוקה, ביקש לבטלו ונתקל בסירוב. הזוג ביקש בין היתר פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 4,000 שקל.

בכתב ההגנה השיבה הנתבעת שבעת מילוי טופס ההרשמה למכון הכושר, ידעו התובעים שלא ניתן לבטל מנוי שנתי. לדבריה, ניתן לבטל הסכם רק בנסיבות בריאותיות חריגות השוללות אפשרות להשתמש במנוי. "שינוי במצב תעסוקה, אינו עילה לביטול התחייבות שנטלו התובעים, ובמיוחד לאור העובדה שלוח שעות הפעילות הרחב של המרכז, אפשר להם לחלק את זמנם כראות עיניהם". הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה בהעדר עילה. בכתב תשובה טענו התובעים שלא חתמו על חוזה עם הנתבעת, אלא על טופס הרשמה בו לא צוין שהמנוי אינו ניתן לביטול ו/או להשעיה ויש לדחות את טענותיה של הנתבעת בנושא.

בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, קיבלה השופטת אנה שניידר, את התביעה בחלקה וחייבה את הנתבעת לשלם לתובעים 3,455 שקל בתוך 30 יום. לא ניתן צו להוצאות מאחר ורוב רובה של התביעה נדחה. לדברי השופטת שניידר, בכך שהנתבעת לא טרחה לגלות את עמדתה בטופס ההרשמה, באשר לחוסר האפשרות לבטל את המנוי במהלך השנה ולהחזיר את הסכומים ששולמו, יש משום הטעיה במובן של סעיף 15 לחוק החוזים. "אפשרות הביטול של המנוי או אי ביטולו, במהלך תוקפו, מהווה תנאי מהותי ביותר אשר יש לו, או יכולה להיות לו, השפעה מכרעת על קיבול ההצעה מלכתחילה. בנסיבות אלה, מן הראוי היה לכלול עניין זה בטופס ההרשמה ולא ל'הסתתר' מאחורי חוברת נהלים, או פרסום באינטרנט, אשר אפשר שלא הגיע לידיעת התובעים לפני החתימה על טופס ההרשמה. אילו ידעו התובעים בעת ההרשמה, שלא יהיה באפשרותם לבטל את המנוי מכל סיבה שהיא, ניתן להניח במידה לא מבוטלת של סבירות שלא היו רוכשים את המנוי או לפחות מתייחסים לנושא זה בעת ההרשמה. משלא נכלל הנושא בטופס ההרשמה - נראה שמן הצדק לאפשר לתובעים לבטל את המנוי ולקבל החזר יחסי של הסכום ששולם על ידם".