תקדים בעליון: זהות מעלימי מס תיחשף

ניצחון לתנועה לחופש המידע ולעיתונאי רביב דרוקר. בית המשפט העליון קבע (יום ג', 23.9.08) כי מעתה ואילך, רשות המיסים תפרסם את זהות חייבי המס עמם הגיעה ל"הסדר כופר". מדובר בחייבים שהעלימו מס וערכו הסדר "כופר כסף" עם רשות המיסים, כדי למנוע הליכים פליליים נגדם.

בשנת 2004 פנתה התנועה לרשות המיסים בדרישה למסור לה במסגרת חוק חופש המידע, את זהותם של אלו שעמם נערך הסדר כופר בשלוש השנים האחרונות. כמו-כן ביקשה לדעת את העבירות שבוצעו והסיבות לעריכת הסדרים עמם במקום העמדתם לדין פלילי. עוד נדרשה הרשות למסור לתנועה את הסכומים ששולמו ככופר. הרשות סירבה למסור את המידע.

הנישום זכאי לפרטיות

העותרים פנו לבית המשפט המחוזי וזה דחה בשנת 2006 את הבקשה. שופטי המחוזי קבעו כי גילוי זהותם של אלו שהוסדר עים הסדר תשלום כופר מהווה "פגיעה בפרטיותם של הפונים". עוד נקבע כי פרסום המידע יפגע בציפייה של הנישומים שרשות המיסים לא תגלה את דבר הפנייה אליה ויתר הפרטים הנוגעים לדבר. "פרסום המידע יפגע בציפייה לגיטימית זו לחיסיון". יתרה מכך, בית המשפט אף קבע כי האיסור הנובע מחוק הגנת הפרטיות יחייב פנייה לנישום לבקשת הסכמה לפרסום ואולם, "ברי כי הבוחר לפנות למס הכנסה בבקשה לתשלום כופר אינו מעוניין ששמו או פרטים מזהים עליו ועל עיסוקו והכנסתו ייחשפו בפני הציבור הרחב, והוא אף זכאי לכך כאמור בהתאם להוראות חוק הגנת הפרטיות".

התנועה לחופש המידע וחבר התנועה, העיתונאי רביב דרוקר, ערערו באמצעות בא-כוחם עו"ד יונש לעליון ובין היתר טענו כי אין בסיס חוקי לציפייה לשמור על סודיות חייבי המס. "העובדה שעד כה הדברים התנהלו באופן בלתי ראוי ונעדר שקיפות, אין בה כדי לבסס ציפייה או הצדקה להמשך התנהלות כזו בעתיד". לטענתם, ממועד כניסתו לתוקף של חוק חופש המידע, אזרחים צריכים לצפות כי מידע הנמצא בידי הרשויות עשוי להימסר לציבור היה ותוגש בקשה לקבלו.

טענה נוספת שהועלתה, "סכום המס שהועלם, וסכום הכופר המשולם אינם בגדר 'הכנסתו של אדם' ולפיכך מידע לגביהם אינו כפוף לחובת הסודיות". לשיטתם, "דווקא פרסום המידע המבוקש יסייע למימוש מטרת הוראת הסודיות, באמצעות הגברת ההרתעה מפני ביצוע עבירות מס".

מעמד בכורה לזכות הציבור לדעת

כאמור, בית המשפט העליון קיבל את טענת העותרים והורה כי מעתה ואילך יש לפרסם את זכות החייבים ואת ההסדרים שנערכו עמם. השופטים מרים נאור, עדנה ארבל ואליקים רובינשטיין כתבו בהחלטה כי ב"איזון בין זכות הציבור לדעת לבין זכותם של הנישומים לפרטיות והפגיעה האפשרית באינטרס הציבורי בתפקודו התקין של השירות הציבורי, ראוי להעניק את מעמד הבכורה לזכות הציבור לדעת".

כמו-כן קבעו כי "מעתה ואילך, במסגרת המידע המפורסם על-ידי רשות המיסים בהתייחס להחלטות המתקבלות על-ידה בנושא הסדרי הכופר, יהיה עליה לכלול גם את שמותיהם של הנישומים שעמם נערכו הסדרים אלו. יש להבהיר כי הוראה זו תחול על בקשות לתשלום כופר שיוגשו מעתה ואילך". הם הורו לרשות לשאת בשכר טירחת עורכי דין בסכום של 15,000 שקלים ובהוצאותיהם בהליך זה".

הכופר מפחית עומס מבתי המשפט

בהחלטה התייחסה השופטת עדנה ארבל בהרחבה לסוגיית הכופר ואף מנתה את מעלותיה על אף פגמיה וקשייה. לדבריה, הכופר נועד לשמש כ"תחליף להליך הפלילי בסיטואציות שבהן הן הנישום והן הרשות המנהלית – כל אחד מטעמיו הוא – הינם בעלי אינטרס בהמרת ההליך הפלילי הרגיל בתשלום כופר". הסדרי כופר "משרתים אפוא תכליות ציבוריות ופרטניות כאחד". מדובר לדבריה ב"הליכים קצרים ויעילים בהשוואה להליכים הפליליים הרגילים, המאפשרים תגובה ענישתית מהירה ואפקטיבית ותוך חיסכון משמעותי במשאבים ציבוריים שונים".

כמו כן, הסדרים אלו "מאפשרים להעניש עבריינים אשר בשל קשיים ראייתיים שונים אפשר שהיו יוצאים זכאים במסגרת הליך פלילי רגיל וכן עבריינים שיתכן ולא היו מורשעים מאחר ולא היה די עניין לציבור בניהול הליך נגדם הגם שעברו עבירה". יתרון בולט נוסף "הם מביאים לצמצום מספר ההליכים הפליליים המועמסים על מערכות החקירה והתביעה ועל מערכת בתי המשפט, ומנגד מאפשרים הם לרשויות אלו לרכז את מירב המאמצים והמשאבים בתיקים שלגביהם אומנם קיים אינטרס ציבורי משמעותי כי יתקיים הליך פלילי כסדרו". נשכרת עוד גם הקופה הציבורית "מאחר שמדובר בגבייה מהירה ויעילה של מיסים שלא שולמו ב"תוספת הכופר שנקבע". הכופר גם חוסך עבור הנישום את הצורך בהליך פלילי ומונע ממנו סטיגמה וקלון ציבורי המתלווים להרשעה פלילית. הליך הכופר מוסיפה ארבל, מונע גם עינוי דין כתוצאה מהליך פלילי ממושך והעלויות הכספיות הכרוכות בכך.

"חשדנות" כלפי חיסיון

השאלה לדבריה, נוגעת לסוגיית החיסיון על פרסום השמות כשעמדת רשות המיסים היא כי שהשמות חסויים. לשון החוק לדבריה, אינה מספקת מענה מפורש לכך. על פניו יש "ממש" בטענה כי מדובר בסוגיית "פרט שבהכנסתו" החוסה תחת חיסיון וכי מידע על הסכום שהועלם יכול להוות אינדיקציה לגבי גובה הכנסה. אלא, שהגישה כלפי החיסיון היא "חשדנית" ורק במקרים מיוחדים וחריגים יוכר החיסיון. נקודת המוצא לדברי ארבל, היא כי על המידע המצוי בידי רשויות המס בהיותן רשויות מנהליות, חל "כלל הגילוי".

ארבל דחתה טענה כי פרסום המידע ירחיק נישומים מביצוע הסדרי כופר וכי יהיה צורך לקבל הסכמת נישומים מראש כדי לפרסם. הצורך בקבלת הסכמה מראש יהווה נטל בלתי סביר על הרשות, והפתרון, הקביעה כי "מעתה ואילך יפורסמו השמות כך שנישומים שיהיו מעוניינים בתשלום כופר יידעו מראש כי שמם מתפרסם".

החשיבות בפרסום המידע, כתבה ארבל, בין היתר בשל היוו כלי מרכזי לפיקוח על תקינות פעולותיה של הרשות הציבורית...בכך שהוא "יוצר שקיפות" באשר למדיניותה החלטותיה ודרכי פעולתה. הזכות לחופש מידע, היא "בעלת תרומה מכרעת ל'היגיינה הציבורית'".

גניבה מכיס הציבור

השופט רובינשטיין הוסיף כי לדידו לא הייתה צריכה להיות התלבטות אם לחשוף את זהות מעלימי המס "לא רק כיוון שאנו מצויים בעידן השקיפות והחשיפה הבא לביטוי בהקשרים שונים של השירות הציבורי... אלא כיוון שמדובר במי שעברו עבירות, ועל-פי רוב עבירות בזויות, כמותן כגניבה מכיס הציבור פשוטה כמשמעה, ועל כן אין סיבה שלא יהיה שמם נחלת הרבים המעוניינים לידע זאת".

שחרור המידע, כתב רובינשטיין, הוא "צעד נוסף ומשמעותי בדרך לשקיפות, ומשקיפות מסגרתית ופונקציונלית עוברים אנו ל'בשר החי', לפרסום שמו של עובר העבירה. הקו המפריד בין המקרים הללו לבין אותם מקרים שבהם נהנה אדם מהגנות כאלה ואחרות שבדין באשר לפרסום הוא קו העבריינות, ואין ככלל מקום לחיסיון לעבריין, וכזה במהות הוא משלם הכופר גם אם לא הודה בהליך פלילי אלא בהליך מינהלי, וזאת כשם שהליכים שיפוטיים נעשים באופן פתוח. אכן, כבר בעבר היוו הסדרי כופר שעשה אדם בסיס, בגדרי ראיה מינהלית, לאי מינוי לתפקיד ממשלתי בכיר, והיו דברים מעולם. מכל מקום באה עת ליתן לכגון דא גם מעמד ממוסד יותר של שקיפות".

החלטה חשובה בממד הערכי

הוא הדגיש כי לא היה מקום לטענת המדינה כאילו חשיפת שמות המעלימים תהא קריטית לעצם השגת הסדרי כופר "אין כל יסוד של ממש לטענה זו, ואם בכלל, ישפיע הדבר בשוליים. סבורני כי עדיין, גם עם פרסום השם, יעדיף מי שברי לו כי עבר עבירת מס חמורה (ובאלה בלבד עסקינן כיום) שלא לעמוד למשפט, שאז ממילא יתפרסם שמו - אך גם יימשכו הליכים, ויהיו הוצאות משפטיות; ואם הערכתו בדבר סיכוייו נמוכה, פשיטא אפוא כי יבחר בכופר. כך ייעץ השכל הישר. אותם מקרים מעטים - ומאמין אני כי הם מעטים - שיבחרו להיאבק משפטית, פשיטא כי יממשו את זכותם להתגונן, ואין לבוא עמם בטרוניה. אמרתי כי מאמין אני שהללו יהיו מעטים, שכן הגעה להסדר כופר על-פי רוב באה מאינטרס מובהק שלא לעמוד למשפט".

את דבריו חתם רובינשטיין, "סוף דבר, הכרעתה של חברתי, עדנה ארבל, אליה אני מצטרף, חשובה בראש וראשונה בממד הערכי".