מדריכת הספינינג צולמה בלבוש חושפני

אירינה יעקובסון תבעה את גלעד אביגד (נתבע 1) ואת גלי רון נופש בע"מ (נתבע 2) בבית משפט השלום בפתח-תקווה לאחר שצולמה במכון כושר, בו היא משמשת כמדריכת ספינינג בלבוש חושפני. לטענתה, התמונה צולמה במהלך אימון ספינינג, בלא ידיעתה והסכמתה ופורסמה בעיתונות המקומית בפתח תקוה. "בתמונה נראיתי בבגדים חושפניים, אותם אני רגילה ללבוש לעבודה במכון בלבד. איני נוהגת לצאת לרחוב בלבוש כזה ופרסום התמונה החושפנית, פגע בשמי הטוב, ביזה אותי, השפיל אותי בעיני הציבור ופגע בפרטיותי".

בכתב ההגנה השיבו הנתבעים שהתמונה צולמה בידיעתה ובהסכמתה המלאה של התובעת. "היא ידעה שהיא מצולמת במהלך העבודה ושהתמונה מיועדת לצורכי פרסום מכון הכושר" הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה.

בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, דחה השופט נחום שטרנליכט את התביעה ובנסיבות העניין לא חייב את התובעת בהוצאות. לדברי השופט, הפצת צילום של אישה בבגד אימון חושפני, עלול להציגה כאובייקט מיני, והדבר עלול להשפילה. "לא כך הם פני הדברים, כאשר ניתנת הסכמתה של אותה אישה לצילום התמונות ולפרסומן. אז אין צילום התמונות ופרסומן מהווה פגיעה בפרטיות".

השופט קבע שטענת התובעת, כאילו הבחינה בצילומים אך לא שמה לב שצילמו אותה תמוהה ויש בה משום עצימת עיניים. "התובעת מודה שהבחינה בצילומים בחדר האימונים ועל כן היה עליה להבחין שהיא בין המצולמים. איני מקבל את הטענה שלא הבחינה שמצלמים אותה. נראה כי התובעת הבחינה גם הבחינה שמצלמים אותה ולמרות זאת שתקה ולא הביעה התנגדות כלשהי לכך".

לטענת השופט, בשתיקתה של התובעת הייתה משום הסכמה מכללא לכך שמצלמים אותה. "יש לשאול האם התובעת הסכימה לפרסום הצילומים. נראה כי התשובה לכך חיובית. מהתנהגותה של התובעת ניתן להסיק קיומה של הסכמה מכללא לפרסום הצילומים". השופט הדגיש שהתובעת לא הביעה התנגדות לפרסום הצילומים ולא פנתה לאיש בעניין.

"בהימנעותה של התובעת לפנות למי מטעם הנתבעים, ולהביע את התנגדותה לפרסום תמונותיה יש כדי להוות תימוכין לטענת הנתבעים שניתנה הסכמה מפורשת של התובעת לצילום התמונה ולפרסומה. לחילופין, יש בכך כדי ללמד על קיומה של הסכמה מכללא. חיזוק לכך ניתן למצוא בכך שהתובעת התמהמהה לפעול בעניין לאחר שנודע לה על פרסום התמונות. התמהמהות זו יש בה כדי לשלול את טענת התובעת שהזדעזעה כששמעה על הפרסום. התמהמהות זו, שלא ניתן לה הסבר מתקבל על הדעת, מחזקת את המסקנה כי הייתה הסכמה מפורשת, או לכל הפחות הסכמה מכללא, מצידה של התובעת לפרסום התמונה".

השופט קבע חד-משמעית שהפרסום לא היווה פגיעה בפרטיותה של התובעת, ואין להתייחס אליו כאל לשון הרע, ולפיכך אין לזכות את התובעת בפיצוי כלשהו.