המוכר והקונה "עקפו" את המתווך

דוד בר אשר תבע את עודד כהן (נתבע 1), שושנה כהן (נתבעת 2) ואת דורון נחמיאס (נתבע 3) בבית משפט השלום בירושלים לאחר שלא שילמו לו דמי תיווך. מכתב התביעה עלה שבחודש דצמבר 2005, חתמו הנתבעים 1 ו-2 על טופס הזמנת שירותי תיווך בו התחייבו לשלם לתובע 1.5% דמי תיווך עבור מכירת קוטג' שבבעלותם. נתבע 3 חתם על טופס לקניית מקרקעין והתחייב לשלם לתובע דמי תיווך בשיעור של 2%.

לדברי התובע, נתבעים 1 ו-2 "עקפו" אותו ומכרו, בחודש מרס 2006, את הקוטג' ישירות לנתבע 3, בסכום של 185,000 דולר, מבלי לשלם לו דמי תיווך. "הייתי הגורם היעיל לביצוע העסקה ועל הנתבעים לשלם לי דמי תיווך, כפי שהוסכם". התובע ביקש סך של 15,066 שקל מנתבעים 1 ו-2 וסך של 19,910 שקל מנתבע. סך הכול: 34,976 שקל.

בכתב ההגנה טענו נתבעים 1 ו-2 שחתמו על טופס הזמנת שירות לאחר שרצו להרחיב את מעגל הקונים הפוטנציאלים. "לא הענקנו לתובע בלעדיות ופעלנו בדרכים שונות כדי לפרסם את הקוטג' למכירה". כמו-כן שהתובע לא החתים את הקונה כפי שנקבע בהזמנה ולא פרסם את הקוטג'. "התובע לא היה הגורם היעיל בביצוע העסקה ולא התקיימו המבחנים הקבועים בפסיקה". הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה בחיוב בהוצאות. נתבע 3 טען שבהזמנה עליו חתם לא נכללו פרטים בסיסיים שנקבעו בתקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), התשנ"ז - 1997 ומשכך המסמך אינו תקף. "התובע עצמו הודה שלא חתמתי על הטופס המתייחס לקוטג' אלא לדירה אחרת שעסקה לגביה לא יצאה לפועל". הנתבע הוסיף שלא קנה את הקוטג' בתיווכו של התובע אלא קרא על מכירתו בעיתון ובמודעות שנתלו ביישוב. הנתבע ביקש לדחות את התביעה בחיוב בהוצאות.

בפסק דין שניתן בחודש יולי, בהעדר הצדדים, חייבה השופטת אנה שניידר, את נתבעים 1 ו-2 לשלם לתובע ביחד ולחוד סך של 15,066 שקל בתוספת 2,000 שקל שכר טירחת עו"ד ואת נתבע 3 לשלם לו סך של 19,910 בתוספת 3,000 שכר טירחת עו"ד.

לדברי השופטת שניידר, העובדה שבטופס עליו חתם הזוג כהן לא הופיע מספר תעודת זהות שלהם ושל התובע מהווה פגם פורמאלי בלבד שאינו יורד לשורשו של עניין. כמו-כן שציון מספר תעודת זהות מטרתו מניעת מחלוקת באשר לזהות הלקוחות וכאן לא הייתה מחלוקת בעניין. "אני קובעת שאין בפגם האמור כדי לפגוע בתוקפה של ההזמנה בכתב של כהן". השופטת דחתה את טענת נתבעים 1 ו-2 שהתובע פרסם בית אחר וניסה "להדביק" אותו לקוטג' שבבעלותם. באשר לנתבע 3, פסקה השופטת שניידר, שהוא הגיע לקוטג' לראשונה מלווה בתובע.

"אני מקבלת את טענת התובע שנחמיאס הגיע לקוטג' דרכו. לעניין זה אין נפקא מינא אם נחמיאס גם ראה מודעות בעיתון ו/או בשכונה. הואיל והוכח שהתובע הוא זה שהראה את הקוטג' לנחמיאס - יש לראות את עסקת המכר שנחתמה בסופו של דבר בין כהן לנחמיאס, כפרי עמלו של התובע והוא זכאי לדמי תיווך, גם אם חלפו מספר חודשים בין המועד שראה נחמיאס את הדירה לראשונה לבין המועד שבו נחתם ההסכם בינו לבין כהן".