עדאלה בתשובה למבקשי פסילת ח"כ דאהמשה: ההוכחות מתבססות על ידיעות שהוצאו מהקשרן

ארגון עדאלה הגיש ביום שישי האחרון (27.12.02) את כתב התשובה לבקשות הפסילה שהוגשה נגד הרשימה הערבית המאוחדת וח"כ עבד אל-מאלכ דהאמשה. הבקשות הוגשו מטעם ח"כ אביגדור ליברמן, ח"כ בני אלון, ח"כ צבי הנדל, ח"כ יורי שטרן ורשימת האיחוד הלאומי ישראל-ביתנו - מולדת - תקומה.

המבקשים טענו בבקשת הפסילה כי "רשימת רע"מ והמועמד מטעמה ח"כ עבד אל-מאלכ דהאמשה מנועים מלהתמודד בבחירות לכנסת, בשל מטרותיהם במפורש או במשתמע לשלול קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל".

הבקשה הסתמכה בעיקרה על ידיעות עיתונאיות.

בכתב התשובה נטען, כי בקשות הפסילה הוגשו בחוסר תום לב וממניעים גזעניים וכי בניגוד למה שנטען בהן, ח"כ עבד אל-מאלכ דאהמשה ומפלגת רע"מ מכירים במדינת ישראל ובמוסדותיה. הם דוגלים בדמוקרטיה ובעיקרון השוויון, קוראים לפתרון הסכסוך הישראל-ערבי בדרכי שלום ולפתרון הבעיה הפלשתינית על-ידי הכרה בזכותו של העם הפלשתיני לחירות ולהגדרה עצמית. זאת, באמצעות הקמת מדינה הפלשתינית לצד מדינת ישראל בשטחים שנכבשו בשנת 1967, בהתאם להחלטות האו"ם.

בנוסף, הם מכבדים את כל החקיקה של הכנסת והינם בין הבודדים בכנסת המצדדים בזכויות מיעוט, בחופש דת ופולחן, הם נאבקים למען חופש הביטוי והבחירה במדינת ישראל ולמען חברה צודקת, שוויונית ומוסרית.

בכתב התשובה נטען כי, "טענת מגישי בקשת הפסילה, לפיהן המפלגה ומנהיגה אינם עומדים בתנאי 7(א) ו-(3) לחוק יסוד הכנסת, הינן טענות שקריות ומופרכות מיסודן, כי הן חסרות כל בסיס משפטי, וכי הינן נעדרות כל יסוד בתשתית הראייתית לה טענו המבקשים".

עוד נטען, כי אף לו היו כל הטענות של מבקשי הפסילה נכונות ברמה העובדתית, דבר המוכחש מכל וכל, הרי שאין לפסול את רשימת רע"מ ואת ח"כ דאהמשה שכן אף אחת מעילות הפסילה לא מתקיימות.

במישור המשפטי נטען, כי שלילת זכותם של ח"כ דאהמשה ומפלגת רע"מ להתמודד בבחירות לכנסת, שהינה זכות יסוד, יש בה פגיעה בערכי המדינה כמדינה דמוקרטית. "היא תפגע בעיקרון השוויון, בעקרון חופש הביטוי של קבוצת המיעוט ובזכותם לחלוק על עמדות פוליטיות השוררות בקרב הרוב ובזכותם הבסיסית לתבוע בדרכים לגיטימיות את שינוין".

עוד נטען בכתב התשובה, כי מבקשי הפסילה התבססו על סעיף 7(א)(3) המתייחס ל"תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב ושל ארגון טרור", שחוקק במאי 2002. אולם, הם לא הצביעו על אף התבטאות אחת שנעשתה אחרי כניסת סעיף 7(א)(3) לתוקף. בנוסף, נטען, כי סעיף זה מעלה בעיות משפטיות רציניות בתחום הפרשנות שלו מכיוון שהמחוקק לא קבע את ההגדרה של ארגון טרור והשאיר את זה לשיקול דעתה של הממשלה, מה שפוגע בעיקרון הפרדת הרשויות.

בבקשת הפסילה נטען, כי "הרשימה והמועמד שוללים את קיומה של מדינת ישראל הן כמדינה יהודית והן כמדינה דמוקרטית", אולם בכתב התשובה הובהר, כי לא הובאה כל תשתית ראייתית לכך שהמשיבים שוללים את קיומה של ישראל כמדינה היהודית.

הראיות שהביאו מבקשי הפסילה הסתמכו בעיקרם על דיווחים שהתפרסמו באתרי אינטרנט של העיתונים. "ההסתמכות על ידיעות עיתונאיות הינה בעייתית ביותר". נטען בכתב התשובה, "שכן לא ניתן ללמוד מהן את הדברים המדויקים שנאמרו, שהרי אלו אינן מקורות ראשוניים. ידיעות עיתונאיות כוללת, בין היתר, דיווחים שאינם פרי ראיון אלא דיווח מכלי שני או שלישי ו/או מיחזור ידיעות שהתפרסמו בכלי תקשורת אחרים. במקרים רבים לא נעשית בהן הפרדה בין העובדות ובין הפרשנות ואף המידע המפורט בהן אינו מדויק, ולעיתים אף מוטעה.

כתב התשובה התבסס בין היתר, על תצהירו של יו"ר המפלגה, ח"כ עבד אל-מאלכ דאהמשה. בתצהיר התייחס ח"כ דאהמשה לכל אחת ואחת מהטענות העובדתיות שהובאו בבקשת הפסילה. הוא הסביר בתצהיר, כי כל מעשיו והתבטאויותיו נופלות בגדר זכותו לחופש ביטוי, שהינה זכות יסוד, וכי הוא מרגיש כי חובתו היא, דווקא בשל היותו חבר כנסת, מנהיג ציבור ומוסלמי מאמין, להרתיע מפני האסון שיגרם כתוצאה מכל פגיעה במסגד אל-אקצא.

בכתב התשובה צויין, כי עולה ספק קשה ביותר בדבר תום ליבם וניקיון ידיהם של מגישי בקשת הפסילה. למשל, מגישי בקשת הפסילה צירפו לבקשתם קטע ממאמר ובו ציטוט, לכאורה, של שייח' אבראהים סרסור, מבלי שציינו כי המדובר בתדפיס חלקי ביותר של המאמר, מבלי לציין את מועד כתיבתו, את מועד פרסומו ואף לא את מקור ומועד האימרה במיוחסת לשייח' סרסור. מעיון במאמר עולה, כי לא בכדי נמנעו מגישי הבקשה מלציין את כל אלה.

המדובר במאמר שנכתב בפברואר 1991, והתפרסם בשנת 1992. האמרה המיוחסת בו לשייח' סרסור לא נאמרה על-ידו, כטענת מגישי הבקשה לחוקר מגבעת חביבה, אלא כפי שמצוין מפורשות בהערת שולים מס' 40 למאמר, צוטטה מכתבה שהתפרסמה ב"מקומון כל העיר" ביום 19.1.1990. עולה כי, הדברים המיוחסים לשיח' סרסור במאמר התייחסו להאינתיפדה הראשונה ולא כפי שיתכן ומגישי הבקשה ניסו ליצור את הרושם.

בכתב התשובה הודגש, כי "אין זאת אלא, ראשית סימנו מגישי בקשת הפסילה את המטרה ורק לאחר מכן פנו לחפש את החצים. משמצאו חצים סברו כי החצים חדים הם, ולא היא". כתב התשובה הוכן על-ידי עו"ד ארנה כהן ועו"ד גדיר ניקולא מארגון עדאלה.