תביעת חולה סרטן נגד דובק לא התיישנה

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב דליה גנות דחתה בקשה של חברת הסיגריות דובק לדחות על-הסף תביעת נזיקין שהגיש נגדה מעשן שחלה בסרטן, מחמת התיישנות או שיהוי. השופטת חייבה את דובק לשלם לחולה שכר טירחת עורכי דין בסך 12,000 שקל.

בתביעה שהגיש החולה, בן 53, ב-24.1.08 נגד דובק, באמצעות עורכי הדין ענת מולסון, שלהב קמחי וטל נבו, נטען כי הוא החל לעשן סיגריות מתוצרת דובק בתחילת שנות העשרים לחייו. והגיע בהדרגה לעישון 3-2 קופסאות סיגריות ליום. בינואר 2001 החל לחוש בכאבים בבית החזה ובכתף שמאל, שלוו בתחושת נימלול בצד שמאל ובאצבעות כפות הידיים. הוא אושפז בבית החולים "הלל יפה" בחדרה, בוצע צילום חזה, ואובחן גוש בריאתו השמאלית. הוחלט לכרות את האונה השמאלית הנגועה. רק לאחר בדיקה במעבדה ב-4 בפברואר 2001 התברר שמדובר בגידול ממאיר ראשוני. עקב האבחנה החל האיש לעבור טיפול כימותרפי משולב בהקרנות למח, לצורך כיסוי מונע של גרורות תוך מוחיות.

בבקשה שהגישה דובק לבית המשפט טענה כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנותה או מחמת השיהוי הרב בהגשתה. לטענתה, עילת התביעה נולדה עוד קודם למועד האשפוז בבית-חולים "הלל יפה" ב-22.1.01, או לכל המאוחר במועד זה, והתהליך הממאיר בריאה, והגורם הנטען לו, היו ידועים לו היטב יותר מ-7 שנים לפני הגשת התביעה. ב-21.2.01 אף הגיש האיש למל"ל תביעה לקצבת נכות כללית בשל מחלת הסרטן שלקה בה והניתוח שעבר.

לחלופין, טענה דובק כי יש לדחות את התביעה בגלל שיהוי ניכר בהגשתה, בלא כל הסבר המניח את הדעת.

התובע דחה מכל וכל טענות אלה. לדבריו, "מועד הגילוי של סרטן הריאות, היה ב-4.2.01, עם התקבל תשובת הפתולוגיה על בדיקת הביופסיה שביצע באותו יום. כלומר, המחלה התגלתה בטרם חלוף תקופת ההתיישנות.

הוא הודה כי במועד שחרורו מבית החולים "הלל יפה" היה מודע לקיומו של ממצא, אך הבהיר, כי באותו מועד לא היה ידוע לאיש מה טיבו של הממצא. רק ב-4.2.01 - עת התקבלו תוצאות הבדיקה ההיסטולוגית שנערכה בדגימה שהוצאה מהממצא, התברר כי מדובר בסרטן, וממועד זה יש למנות את מרוץ ההתיישנות.

לא התיישנות ולא שיהוי

בהחלטתה לדחות את בקשת דובק, קבעה השופטת גנות כי מהמסמכים הרפואיים שהוגשו לה, עולה כי התשובה המוסמכת באשר לזיהוי הסרטן ניתנה ביום 4.2.01, וזהו המועד שממנו יש להתחיל למנות את מרוץ ההתיישנות. מכיוון שהתביעה הוגשה ב-24.1.08 היא לא התיישנה.

השופטת הוסיפה כי גם אם חשדו רופאיו של החולה עוד קודם לכן שמדובר במחלת הסרטן, אין די בחשד גרידא כדי לקבוע את תחילת מרוץ ההתיישנות.

עוד קבעה השופטת כי יש קשר סיבתי המאפשר את הגשת התביעה, שכן דובק לא הכחישה את הקשר בין הסרטן שלקה בו החולה לבין התמכרותו הקשה לעישון.

לגבי טענת השיהוי, כתבה השופטת כי אין ספק שהייתה השתהות, בהגשת התביעה. עם זאת, ציינה כי דובק לא הוכיחה כי חולה ויתר על זכות התביעה או שמצבה הורע בשל מועד הגשת התביעה. עוד ציינה כי עד היום טרם התגבשו מלוא נזקיו ממחלתו. השתהות בהגשת התביעה בשל אי-התגבשות מלוא הנזק, היא טענה שבית המשפט מוכן לשמוע ולקבל, כתבה.