בית המשפט המחוזי תל אביב גזר (יום ה', 18.9.08) 16 שנות מאסר על ירון ברכה אשר הורשע שש פעמים בהריגה בעת נהיגה תחת השפעת סמים ואלכוהול. בין הרוגי התאונה, אחיו התאום של ברכה, אייל ברכה ז"ל.
על-פי האישום, התאונה אירעה בשעה שברכה שנהג במהירות של 171 קמ"ש, נכנס לצומת באור אדום, וזאת כשהיה שיכור ב"כפל שכרות" מאלכוהול וסמים - מריחואנה וקוקאין. הוא הורשע כי גרם למותם של ששה אנשים, בהם אחיו אייל ברכה ז"ל, מי אשר היה ישׁוּב לידו ברכב, כמו גם במותם של חמישה נוסעי רכב היונדאי שבו פגע ברכה, משה בן-גיגי ז"ל, יצחק כהן ז"ל, דוד יונה ז"ל, אהרון בנישו ז"ל וּמיכאל קשפור ז"ל. בתאונה נפצע גם ברכה ונגרם נזק כבד לרכב הנפגע והפוגע.
השופטת ד"ר עדנה קפלן-הגלר גזרה על ברכה 20 שנות מאסר מהן 16 שנים בפועל, בגין הריגת ששה אנשים. כמו-כן נפסל רשיונו לצמיתות. בהחלטה כתבה כי "דרגת חוּמרת מעשיו של ברכה גבוהה היא עַד מאוד; דרגה, אשר צריכה היא לעֲנישה. עֲנישה כואבת, עֲנישה הולמת, עֲנישה אשר תבּיע את אשר חובתו של בית משפט לומר. את אותה חוּמרה אשר אין לה שיעור בעליית מדרגת מעשׂי נאשם, כבחינתם מול פסיקה. אֶל התנהגותו הפלילית של ברכה".
עוד כתבה כי "הנאשם - הנותן היום הדין וּמבקש על נפשו. מבקש על נפשו, אכן, בצערוֹ על מוֹת החמישה אשר נהרגו בעֵטיוֹ, כמו גם על מוֹת אחיו התאום, בּשׂר מבּשׂרוֹ, מי אשר במו-ידיו הביא למותו באותו פשע, עבירת הריגה, אשר ביצע כלפיו".
אמו של ברכה, אשר שכלה את בנה, אחיו התאום, ביקשה על הנאשם רחמים. השופטת כתבה כי "באותה חמלה אשר מעוררים השניים [הוריו של ברכה, ר.א.] בלבו של בית המשפט בשִׁברונם, בִּכאבם, בכאבם הכפול על שׁכלם את בנם, אחיו התאום של הנאשם, ועל הנאשם, מי העומד לדין והתביעה מבקשת כנגדו עונש מאסר כולל ממושך עַד מאוד, בדמות 20 שנות מאסר גמול מעשיו". אך כנגד כל אלה, הוסיפה השופטת, "הזיכרון הצורב אֶל משפחות הנפגעים. הקורבנות. ואֶל מֵעֵבֶר להם. אֶל אינטרס הציבור כנגד הנאשם בדרכיו הרעות - אֶל גמול מעשיו בעֲנישתו, כמידתו, בזיכרון כל הנטען, המוגש והנאֱמר".
בהחלטה דחתה קפלן הגלר את טענות הסניגוריה כי התקשורת השפיעה על חומרת הענישה. "ייאמר במפורש", הדגישה, "אין התקשורת נושפת בעוֹרפּוֹ של בית משפט. זעקת הקורבנות אשר נשמעה באולם בית המשפט כדין... אין בית משפט נזקק לַתקשורת כי תעשה מלאכתו חלילה. די לו בראיות, בחומרתן כאן, כהבאתן, לצד כל שיקול של נאשם המובא לקוּלא. הקשיב בית המשפט לטיעון, שׁקלוֹ, הזהיר עצמו מִ"שֶׁמַא" וחלילה - ונקי הוא בדעתו".
הנאשם הוא שהמיט על עצמו, לדבריה, את האסון "עקב רוֹעַ מעשיו, אך אין בעוֹנשׁוֹ זה - כדי להפחית כהוּא זה את אבלם, כאבם של בני המשפחות אשר יקיריהם נסעו ברכב ה'יונדאי'. בני המשפחות, החברים, המכּרים, בני עולמם של המנוחים. אין בכך כדי לגרוע ממלוֹא אֵימת מעשׂי נאשם והצורך בעֲנישתו".
לדבריה בשיקולי הענישה לקחה בחשבון את גילו הצעיר של ברכה, פציעתו והעדר הרשעות קודמות וכן את העובדה כי תאומו של ברכה "נהרג על-ידו, בעֵטיוֹ".
עם זאת, "ברכה, הוא עצמו, הוא האחראי במו-התנהגותו הפלילית לשִׁברונו; הוא זה אשר נסע בדרך וּבאופן אשר נסע, כאשר טעוּן הוא וחמוּשׁ הוא באלכוהול וּבסם, חמוּשׁ בכלי-רכב הנע בכבישים בשעת לילה ללא מפריע, עַד ההתנגשות האיוּמה עם הרֶכב בו נסעו המנוחים, רכב אשר נסע כדין. ראוי הנאשם כי יִלְקֶה; יִלְקֶה כמידתו, כאשר לעולם, כמִצוות הדין, גם שיקול שיקומו שלו, שיקול עֲנישה אינדיווידואלית לנגד עיני בית המשפט".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה