אכל טונה ובלע חוט תיל

נתן הרשקוביץ תבע את חברת ויליפוד אינטרנשיונל בע"מ (נתבעת 1) ואת חברת מנורה מבטחים לביטוח בע"מ (נתבעת 2) בבית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון בסכום של 15,000 שקל לאחר שאכל טונה מקופסת שימורים ובלע חוט תיל דק באורך 3 ס"מ. לדבריו, בעקבות המקרה אושפז בבית חולים "קפלן" למשך ארבעה ימים וחוט התיל הוצא מאזור הושט. "תקופה מסוימת לאחר האשפוז סבלתי מקשיי בליעה וכעת החלמתי". התביעה לא נתמכה בחוות דעת רפואית והתובע לא טען שנגרמה לו נכות צמיתה. לכתב התביעה צורפו מסמכים מבית החולים שתיארו את אופי הפגיעה. התובע האשים את נתבעת 1 ברשלנות וביקש פיצוי בגין הנזק הגופני ועוגמת הנפש שנגרמו לו.

בכתב ההגנה הכחישו הנתבעות את טענותיו של התובע ולדבריהן, חוט התיל שבלע נמצא בלחמנייה או הגיע ממקור אחר כלשהו אבל בשום אופן, לא מקופסת השימורים. כמו-כן שהמפעל המייצר עומד בתקני בטיחות מחמירים ולא יתכן שחדר חוט תיל לקופסת השימורים. הנתבעות ביקשו לדחות את התביעה.

בפסק דין שניתן שלשום, בהעדר הצדדים, חייב השופט שאול מנהיים, את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 12,000 שקל בתוספת 500 שקל הוצאות משפט, "בהיעדר נתונים לנזק קונקרטי וטענה לנכות". השופט קבע בפסק הדין, שהמחלוקת היחידה בין הצדדים התייחסה לשאלה האם התובע הוכיח שהחפץ הזר, מקורו במוצר המיובא על-ידי נתבעת 1.

"אמנם הקופסא עצמה והחפץ הזר לא הוצגו בבית משפט והנסיבות הוסברו בעדותו של התובע ואני מאמין להסברים ומקבל אותם. היה מעניין להיווכח שגם במסמך מבית החולים נאמר כי בעת הגעת התובע לבית החולים, כיממה לאחר האירוע, הוא דיווח שמקור הפגיעה באכילת טונה מקופסת שימורים. בנסיבות אלה, אני סבור שיש לתת אמון בגרסת התובע שמקור החפץ הזר, בקופסת שימורי טונה המיובאת ומשווקת בישראל על-ידי נתבעת 1. אומנם שמעתי מפי נציג נתבעת 1 שהמפעל המייצר עומד בתקני בטיחות מחמירים, אולם כידוע תקלה תיתכן תמיד, גם במקומות המקפידים על תקני הבטיחות המחמירים ביותר. ידוע מניסיון החיים, שגם רכבי חלל של סוכנות החלל האמריקנית ומטוסי נוסעים של היצרניות הטובות ביותר בעולם, הם כלים שמתגלות בהם תקלות שלעתים נגמרות באסונות". לדברי השופט, יש לקבל את גרסת התובע לאור היותה עקבית ומהימנה.