הליכי הוצאה לפועל עוכבו בשל טעות הקלדה

שופטת בית משפט השלום בתל אביב, נועה גרוסמן, הקפיאה הליכים בתיק הוצאה לפועל נגד חברת דיקן אינט' ובעליה אלי פסיאר, לאחר שקיבלה את ערעורם על החלטת הרשם יובל גזית במאי 2008 לחדש את הליכי ההוצאה לפועל, ולא לאפשר להם להתנגד לביצוע שטר חוב של 200,000 שקל, משום שלא התייצבו להיחקר על מסמך ההתנגדות שהגישו, וכן משום לדעת הרשם לא היה השיבוש מהותי. השופטת נתנה לחברה ובעליה ארכה של 20 יום להגשת התנגדות לביצוע השטר.

בערעור שהגישו פסיאר והחברה, באמצעות עו"ד חגי אשלגי, על החלטת הרשם טענו כי קיבלו לידיהם אזהרה בתיק הוצל"פ, ועליה שמה של החברה הזוכה, "אלי בר נוי בע"מ". לאחר שבדקו ומצאו כי אין חברה כזאת רשומה ברשם החברות, עתרו למחיקת הודעת האזהרה. במהלך הדיון, התברר להם כי מדובר בטעות הקלדה של לשכת ההוצל"פ, וכי שמה הנכון של הזוכה הוא "אלי בר לב בע"מ".

דיקן ומנהלה טענו כי מדובר בטעות מהותית, שהצדיקה את מחיקת הבקשה לביצוע, או לפחות להתחיל את מרוץ המועדים הקבוע בחוק ההוצל"פ, רק מרגע שהתבררה הטעות, בישיבה הראשונה. כמו-כן חלקו על קביעת הרשם כי מוטלת עליהם חובה לצלם את תיק ההוצל"פ בעצמם לשם בדיקת שמו של הזוכה, וטענו כי אזהרה חייבת לשקף באופן מלא ומדויק את פרטי הצדדים בתיק.

חברת אלי בר לב טענה, באמצעות עו"ד ענת וקסלבאום, כי אין לפסיאר ודיקן הגנה של ממש נגד התביעה השטרית, וכל רצונם הוא למשוך זמן. לשיטתה, שמה הנכון ננקב כדבעי בבקשת הביצוע כולל נספחיה, והשם גם מופיע על תורף השטר שצורף כנספח. ומכל מקום, הגישו דיקן ובעליה "בקשה למחיקת האזהרה", בליווי תצהירים, אך לא התייצבו לדיון בהתנגדות כדי להיחקר על תצהיריהם.

עוד נטען כי פסיאר ודיקן ידעו ששם הזוכה באזהרה שגוי, שהרי הם צירפו את בקשת הביצוע והשטר להתנגדותם. מכאן שמדובר רק בניסיון למקצה שיפורים.

אזהרה - מסמך מהותי ומכונן

בפסק הדין שקיבל את הערעור על החלטת הרשם כתבה השופטת גרוסמן כי העדר התייצבות המצהירים להיחקר על תצהיריהם, אינו תקין, שכן תקנה 522 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת שמצהיר חייב להתייצב להיחקר ביום הדיון. עם זאת, נקבע בתקנה 522 (ג) כי כאשר המצהיר לא התייצב, רשאי ביהמ"ש, ברשות מיוחדת,לראות בתצהירו ראיה.

תצהירו של פסיאר מגלה ששם הזוכה הרשום באזהרה, "אלי בר נוי בע"מ" אינו זהה לשמה הנכון של הזוכה, "אלי בר לב בע"מ". לפיכך, כתבה השופטת, התייצבותו של פסיאר כדי להיחקר על תצהירו לא הייתה מעלה ולא מורידה. הרשם היה רשאי להתייחס לתצהירו כראיה, גם בהעדר התייצבות. למעשה, לא היה הרשם זקוק כלל לתצהירים, שכן "העובדות מזדקרות מהמסמכים שהונחו לנגד עיניו: טופס האזהרה המשובש מול טופס בקשת הביצוע התקין".

השופטת פסקה אפוא כי לא היה מקום להחמיר עם פסיאר ודיקן, ולדחות את בקשתם רק בשל כך. היא הוסיפה כי גם מבחינה מהותית, הצדק עם פסיאר ודיקן. הם היו זכאים לכך שטופס האזהרה המתקבל בלשכת ההוצל"פ יהיה מדויק ונכון. השופטת דחתה את עמדת הרשם כי פסיאר ודיקן היו חייבים לתור בעצמם אחרי פרטי הזוכה הנכונים.

השופטת ציינה כי פסיקת בתי המשפט עומדת על חשיבות המצאתה של אזהרה לידי בעלי הדין בצורה מדויקת. "מדובר במסמך מהותי ומכונן, ואין להקל בו ראש", כתבה. היא הוסיפה כי גם אם נפלה טעות של לשכת ההוצל"פ בהקלדת שמה של הזוכה בטופס האזהרה, אין לזקוף אותה לחובת הנתבעים ואין למנוע מהם את יומם ואת הגנתם הראויה.