עובד שיצא לאכול ונדרס? תאונת דרכים

תושב ירושלים, בן כ-60, יצא באוגוסט 2005 מן המפעל שבו עבד למסעדה סמוכה לאכול ארוחת צהריים, מתוך כוונה לחזור לעבודתו בתום הארוחה. בדרך נפגע ממכונית. האם מדובר בתאונת עבודה, כטענת חברת הביטוח של הנהג הפוגע, או תאונת דרכים, כטענת הנפגע? בסוגייה זו פסקה (יום ב', 15.9.08) שופטת בית משפט השלום בירושלים, אתי באום ניקוטרה, בפסק דין שקיבל תביעת פיצויים של העובד נגד חברת הביטוח.

הדיון נסב על סעיף 80 (4) לחוק הביטוח הלאומי, הקובע: "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם אירעה למבוטח שהוא עובד בהפסקה שנקבעה על דעת המעביד ושאינה עולה על שלוש שעות, במקום שבו המבוטח או העובדים במקום עבודתו סועדים, והתאונה אירעה בקשר לעבודה או עקב סיכוני המקום או תוך כדי סעדו באותו מקום ועקב כך או תוך כדי נסיעתו או הליכתו למקום כאמור מהעבודה או בחזרה ממנו לעבודה ועקב נסיעתו או הליכתו זו."

בלי מסמכים

השופטת כתבה כי מהסעיף עולה כי כדי שיראו בתאונה "תאונת עבודה" יש צורך, בין היתר, שהמקום אליו ייסע או ילך העובד יהיה המקום שבו העובד או שאר העובדים סועדים, דרך קבע. השופטת הדגישה כי לא הוכח לה שהעובד הלך למקום כזה. כל מה שהוכח לה הוא שהאיש שם פעמיו אל מסעדה, הנמצאת מחוץ לשטח המפעל. הוא עצמו אף העיד: "זה לא מוגדר בשבילי, כי אני לא אוכל איתם ביחד, כלומר, עם המפעל."

מכאן, הסיקה השופטת, התאונה שמדובר בה היא תאונת דרכים.

עקב התאונה, נגרמה לעובד נכות רפואית של 5% לצמיתות, בשל פגיעה בכתפו. אומנם העובד טען כי נכות זו גרמה לו נכות תפקודית של 10%, אך לא הביא כל הוכחות לכך, ולכן החליטה השופטת כי נכותו התפקודית אף היא 5%. למעשה, לא צירף העובד מסמכים המחזקים את טענותיו על הפגיעה בו, לבד מתלושי משכורת. לפיכך, פסקה לו השופטת פיצויים בסך כ-35,000 שקל, בעיקר על כאב וסבל והפסד השתכרות לעתיד.

חברת הביטוח חויבה לשלם בנוסף על כך את אגרת בית המשפט ושכר טירחת עו"ד בשיעור 13%.